אנחנו נמצאים בעיצומה של מהפכה מתבקשת, נדרשת וחשובה ותמיד יהיו אלה שהשינוי מערער את עולמם ומפחיד אותם, אבל תגובות הפחד וההיסטריה הן לא מה שיעצרו את #metoo
מה שהתחיל כקמפיין ויראלי והפך לגל צונמי הוא עכשיו רשמית מהפכה. מערכת היחסים בין גברים ונשים משתנה בהדרגה כבר עשרות שנים, אבל #metoo שינה את כללי המשחק מהר יותר וחזק יותר ומהפכה, גם כשהיא מתבקשת, נדרשת וחשובה, היא אף פעם לא תהליך קל או פשוט ותמיד יימצאו אלה שמתנגדים לה, גם אם אי אפשר לעצור אותה.
קשה לקבל שינוי, בוודאי שינוי מואץ ופתאומי, בוודאי שינוי שמערער את הדרך שבה אנחנו תופסים את מערכות היחסים שלנו עם אחרים וכן, ישנם אלה שהמהפכה הזאת של נשים (בעיקר) שלא מוכנות יותר לקבל את כללי המשחק הישנים והרעים ודורשות כללי משחק חדשים, שוויוניים ולא פוגעניים, פשוט קשה להם מדי. ישנם גם אלה שמסרבים להפנים שמשהו בכללים הישנים מקולקל מאוד.
מה יקרה למין האנושי?
כבר שמענו את מי שטוענים שבמציאות של העולם שאחרי #metoo, גברים יחששו להעסיק נשים, הרומנטיקה תמות, אפוקליפסה ממש. בלי רומנטיקה וחיזור, המין האנושי כנראה עומד להיכחד. עכשיו הצטרפו לקריאה גם 100 נשים צרפתיות שפרסמו בעיתון Le Monde עצומה שמגנה את גל ההאשמות על הטרדות מיניות בהוליווד שלטענתן, הרחיקה לכת יתר על המידה.
נכון, לא כל אישה חייבת להזדהות עם הגל או לתמוך בו, לגיטימי להחזיק גם בעמדה הפוכה, ועדיין מה בדיוק עומד מאחורי העצומה הזאת ומה הבעיה בה?
“גברים צריכים להיות חופשיים להתחיל עם נשים”
איפה בדיוק בדרישה לא להטריד נכללה הדרישה לא להתחיל איתנו? זה קל: בשום מקום. כל מה שאנחנו מבקשות זה שכשאתם עושים את זה, תקשיבו לנו ותראו אותנו ותיקחו בחשבון את מה שאנחנו רוצות.
“אונס הוא פשע, אבל לנסות לפתות מישהי, אפילו אם זה נעשה בצורה עקבית או מגושמת – איננו”
נכון, חיזור “עקבי ומגושם” הוא לא אונס, אבל במצבים מסוימים הוא מהווה הטרדה ואחת המטרות החשובות של #metoo היא לחדד את ההבדלים בין חיזור רצוי לחיזור שאינו רצוי. המסר של “לא זה לא” הוא לא מסר חדש, הוא קיים כבר הרבה מאוד זמן ויש לו תפקיד מאוד חשוב – לאפשר לגבר המחזר לדעת מתי להפסיק, זה הכל.
“גברים נענשים באופן תדיר, נאלצים להתפטר מעבודתם, כשכל פשעם הוא שנגעו בברך של מישהי או ניסו לגנוב נשיקה”
מתברר שבלי ששמנו לב, אנחנו בעיצומו של גל פיטורים המוני שבמסגרתו כל גבר שנגע בברך או גנב נשיקה נאלץ להתפטר. אז סליחה שאני מפוצצת את בועת ההיסטריה, אבל לא. עובדתית, אנחנו עדיין חיים במציאות שבה רוב הנשים המוטרדות לא מעזות אפילו להתלונן.
ואם נתעמק לרגע בבחירה במילה “גניבה”. גניבה היא לקיחה בניגוד לרצונו של אדם. זה לא נשמע טיפ טיפה מעוות לומר שנשיקה, שאמורה להיות ביטוי של חיבה ו/או תשוקה, היא משהו שראוי “לגנוב”? הלוגיקה פה לא צורמת קצת?
תקועים בנרטיב הישן
עמדת כותבות העצומה היא פשוט תוצר של הנרטיב הישן. גברים מחזרים באגרסיביות כדי “להשיג” מין מנשים שאומרות “לא” כחלק ממשחק שאמור לשלהב את הגבר, חיזור עיקש הוא סימן לגבריות, גבר רוצה מין ואישה מספקת מין כדי לרצות את הגבר.
זה נרטיב שזמנו עבר, שהגיע הזמן להשליכו לטובת ההבנה שהסכמה היא תנאי הכרחי שבלעדיו שום דבר לא יכול להתקיים אבל יותר מזה, שתשוקה קיימת אצל שני המינים ושרומנטיקה ומין משתבחים בסביבה שיש בה רצון הדדי והכרה בצורכי האחר. רצון, הדדיות, תקשורת וכבוד לבת או לבן הזוג לא רק שאינם הורגים את החיזור והרומנטיקה, הם מרכיבים שמייצרים רומנטיקה הרבה יותר בריאה ועם פוטנציאל הרבה יותר גדול.
הצרפתיות אחראיות לא מעט למהפכה המינית ולתפיסות שלנו על מיניות ותשוקה, אבל אולי הגיע הזמן שהן יתעדכנו ובמקום להיאחז בנרטיב הישן ולהתנגד לשינוי יבינו אף הן שאנחנו יודעות להבחין בין חיזור שאנחנו מעוניינות בו וכזה שלא, בין מין מרצון ומתשוקה לבין מין בכפייה ושמה שאנחנו רוצות שזה שהגברים ילמדו את ההבדלים הללו ויתקדממו איתנו, יד ביד, למציאות רומנטית ומינית שוויונית, מכבדת ומסעירה הרבה יותר.
