זהירות, ספויילרים: אחרי 10 שנים ו-73 פרקים, הסדרה האפית הגיעה לסופה וכגודל הציפייה, כך גודל האכזבה: אני רוצה את הכסף ואת אריה בחזרה
את עונה 8 המושמצת כל כך, אני דווקא אהבתי ברובה. למרות החורים בעלילה, למרות הפערים הלוגיים ולמרות התחושה שקצת מחפפים ומריצים את הסיפור קדימה, היו מספיק רגעים גדולים שפיצו על מה שהיה פחות מוצלח. פרק 3 היה נפלא אפילו בחושך, בעיקר בזכות מפגן הגירל פאואר של ליאנה מורמונט ושל אריה סטארק. פרק 5 התעלה עליו, פרק ארמגדון אמיתי, בעיקר הודות לחלסטרה של חאליסי שהיתה בלתי נמנעת ושהיה בה הגיון טרגי מסוים. כן, זה לגמרי התבשל לאורך זמן, דאינריז טארגאריין תוכנתה גנטית להתחרפן ולשרוף את העולם, ושאף אחד לא יגיד לי שהכתובת לא היתה על הקיר.
ואז בא פרק 6 ולמרות שהיו בו רגעים מרגשים וצילומים מרהיבים, נשארתי בסופן של 75 דקות עם תחושה אחת: אני רוצה את הכסף בחזרה פלוס פיצויים על שעה ורבע של חיי ואכזבה עמוקה אחרי חודשים ארוכים של ציפייה דרוכה לעונה הזאת.
נפרדים מדני
אחרי שאיבדה את זה לגמרי, האישה עם השם הכי ארוך בעולם היתה צריכה ללכת, זו בכלל לא היתה שאלה. השאלה היתה מי צריך להרוג אותה והמועמדת הטבעית לתפקיד, בעיני, היתה אריה. אבל מפיקי הסדרה חשבו אחרת והפקידו את המשימה בידיו של ג’ון שעובר סוג של מאבק פנימי ואז מפתיע אותנו, את דני ובעיקר את עצמו, כשהוא נועץ סכין בלבה. אז כן, צריך היה להרוג את דני ויש צדק מסוים בזה שהאחיין-מאהב-טוען אמיתי לכתר ג’ון יעשה את זה, אבל למה ככה, כמו איזה פושע בסימטה חשוכה? לא מתאים. טוב שלפחות דרוגון היה בסביבה והציל את המצב עם סצנה נוגעת ללב של צער על מותה של אמו המטורללת ושריפת כס החרבות המכוער הזה שגרם לשפיכת כל כך הרבה דם.
המלך בראן השבור
לא, באמת, מה זה הבולשיט הזה? המלך בראן השבור? ברצינות? עונה אחרי עונה בנו ובנו את הסיפור של הילד שנזרק מהחלון ושנדד ברחבי עולם שמעבר לחומה והפך לעורב בעל שלוש העיניים ואחרי שהוא חשף לנו את סוד זהותו של ג’ון, זהו. לא עשה יותר כלום. ישב וחיכה למלך הלילה, אמר לת’יאון שהוא איש טוב ובילה את שאר הזמן בכיסאו בבהייה ובגלגול עיניים. זה מלך? זה המנהיג שאחריו ילכו האנשים החזקים ביותר בווסטרוז? מה בדיוק לקחה החבורה הזאת מהרגע שבו התפקעו מצחוק כשסאם הציע להם לתת לעם לבחור ועד לרגע שהם קנו את נאום המכירות של טיריון? והמבט על פני חברי הסהנדרין של טיריון כשסנסה מודיעה על פרישת הצפון מאיחוד הממלכות. איך הם לא חשבו על זה? רגע אחד דוחפים להם את בראן עם סיפור מתחכם, הם אומרים כן כי בינינו, כולם מסתכלים, לא נעים לומר לא ורק לג’ינג’ית מווינטרפל יש את הביציות לומר “סבבה, תמליכו את אח שלי, אבל אני לא משחקת איתכם יותר”.
עושים זובור לג’ון
טיריון משתחרר מהשבי והופך ליד המלך (בפעם השלישית) וסנסה מקבלת ממלכה משלה, אבל ג’ון? הוא מקבל עונש. ונשלח לחומה. עוד פעם החומה? אין יותר מתים מהלכים, הפראיים חברים עכשיו ובחומה ממילא יש חור, אז למה צריך את זה? חוץ מהמפגש המחודש של ג’ון עם גוסט (הפעם עם ליטוף) ועם טורמונד ההורס, מה הפואנטה? מה הוא יעשה שם? ומה המשמעות של יציאת המצרים עם הפראים וילדיהם? לא ברור.
איפה אריה?
אחרי שבפרק הקודם היא ניצלה בדרך נס מאלף מיתות משונות ומצאה סוס לבן (שנעלם באותה פתאומיות שבה הופיע ובלי שום הסבר), בכל פרק 6 אריה לא עושה כלום. לא מתייחדת לרגע עם זכרו של סנדור קלגיין הגדול, לא עושה עוד סיבוב עם גנדרי, אפילו לא הורגת אף אחד. אולי זו הטראומה, אולי מכה על הראש, לא ברור מה הסיפור ולמה לקחו לנו את אריה הרוצחת והשאירו אותנו עם דורה החוקרת.
הרגעים הטובים
למרות האכזבה, ויזואלית, הפרק הזה מרהיב לא פחות מקודמיו והיו גם כמה רגעים מוצלחים. ישיבת המועצה הקטנה של המלך נותנת הפוגה קומית מרעננת, הסצנה שבה טיריון מתייפח על גופתו של אחיו האהוב נוגעת ללב במיוחד (בואו נתעלם מכך שגופותיהם של ג’יימי וסרסיי לא נראות כמו גופות של אנשים שנחת עליהם בניין) והסצנה שבה בריאן כותבת את סיפורו של ג’יימי היא הפואטיקה בהתגלמותה. אני עדיין מקווה שאחרי תקופת אבל סבירה, היא תלווה את סנסה לביקור בחומה אצל ג’ון, תפגוש שוב את טורמונד ותבין שזה גבר ששווה לקפוא בשלג לצדו. מזל שאין עוד עונות ושאף אחד לא ייקח ממני את התקווה הזאת.
