סיפור חייו המרגש של האיש שכתב את ספרי פו הדוב המופלאים ויחסיו עם בנו, כריסטופר רובין, הילד שהפך, בכל כורחו לדמות ספרותית שכל העולם מכיר ומעריץ
נתחיל בשורה התחתונה: הסרט הזה מחייב ממחטות לניגוב הדמעות, אז חשוב שתגיעו מצוידים בהתאם. כדאי גם שתוודאו, לפני היציאה, שספריו הקסומים של א.א. מילן על פו הדוב נמצאים במדף שקל להגיע אליו, כי יש סבירות גבוהה שברגע שתחזרו הביתה, תרצו לחזור ולשקוע בעולמו הקסום של הדוב בעל המוח הקטן מאוד, או לפחות לעלעל בספר ולהציץ באיורים היפהפים של ארנסט שפארד.
קל לטעות ולחשוב שסרט שמספר את סיפורו של הסופר שכתב את ספרי פו הדוב ושל בנו, כריסטופר רובין, הוא סרט ילדים קליל ושמח, אבל הוא לא.
הסרט מתרחש באנגליה שאחרי מלחמת העולם הראשונה, מדינה שהפצעים שהותירה בה המלחמה עדיין רחוקים מלהגליד. מדינה שנמחק בה כמעט דור שלם של גברים צעירים ורבים מאלה שנותרו, נושאים צלקות פיזיות ונפשיות. אלן אלכסנדר מילן הוא אחד מהם, חייל ששרד את המלחמה וחזר הלום קרב.
מילן מתקשה לחזור לשגרת חייו הקודמים. על פניו הוא ואשתו, דפני, מנהלים חיים זוהרים, מדלגים ממסיבה למסיבה, מחופשה לחופשה, הוא כותב מחזות שזוכים להצלחה, אבל הזיכרונות הקשים לא מפסיקים להציף והוא מחליט, למרות התנגדות אשתו, לעבור לחיות בכפר.
גם המעבר לכפר לא פותר את קשיי המשפחה הקטנה. מילן לא מצליח לכתוב, דפני מתגעגעת לחיי החברה הסוערים של לונדון וכריסטופר רובין הקטן אינו זוכה לתשומת לבם של הוריו.
נקודת התפנית מגיעה כאשר בעקבות נסיעה של דפני לעיר וביקור של האומנת אצל אמה החולה, מוצאים עצמם האב ובנו לבדם ולראשונה, מילן נדרש לתפקד כהורה. אחרי קשיים ראשוניים, השניים מגלים את היער הסמוך לביתם ויחד יוצאים להרפתקאות מופלאות בעולם הדמיון ודרך הרפתקאות אלה נולדים סיפוריו הקסומים של פו הדוב. הילד וצעצועיו האהובים הופכים לדמויות המוכרות היטב לכולנו והסיפורים שמספר האב לבנו הופכים בהדרגה, ובעזרתו של חברו המאייר ארנסט שפארד, לספרים.
הספרים הופכים בין לילה ללהיט. וחייו של “בילי מון” (השם שבו מכנים בני הזוג מילן את בנם, כריסטופר רובין) מתהפכים מן הקצה אל הקצה. ראיונות, מפגשים עם מעריצים, היעדרויות ארוכות של הוריו גוררים את “”בילי מון” מהיער הקסום אל אור הזרקורים והתקופה הקסומה שבה בילה עם אביו, מגיעה לקיצה. ספריו של מילן מביאים אושר למיליוני בני אדם, אך מאמללים את בנו היחיד. כאשר מבין מילן איזה מחיר משלם בנו, השבר כבר גדול.
“להתראות כריסטופר רובין” הוא סרט שמאלץ אותך לא רק לחשוב, אלא גם (ואולי בעיקר) להרגיש. אחרי התחלה קצת איטית, הסיפור שואב אותך פנימה. הדמויות מרתקות, כל אחת מהן בדרכה. מילן עם נפשו הפצועה שנדמה שהוא חי במעין בועה משלו, “בילי מון”, ילד מתוק במיוחד, סקרן ובעל דימיון מפותח וחיוך כובש, האומנת אוליב שמהווה אי של חמימות, אהבה ויציבות בחייו הסוערים והאם, דפני, יפהפייה ונערצת על ידי בנה, אך מרוכזת בעיקר בעצמה, דמות שקשה מאוד לחבב, אבל גם אי אפשר באמת לשנוא.
ראוי לציון במיוחד המשחק של ויל טילסון, המגלם את “בילי מון”, אי אפשר שלא להתאהב בו.
בימוי: סימון קרטיס
שחקנים: דונל גליסון, מרגו רובי, ויל טילסון, קלי מקדונלד
