נראה שהשנה היא שנתם של סרטים משובחים עם שמות מסובכים. כך היה עם “3 שלטים מחוץ לאבינג מיזורי” ו” מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים” ממשיך את הטרנד
“מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים” הוא סרט מהזן הבריטי הקסום שנותן לנו הצצה לחיים בלונדון שאחרי מלחמת העולם השנייה ולאי גרנזי, אחד מאיי התעלה, שהיה תחת כיבוש גרמני. זה סרט מלא עצב והומור, רומנטיקה ותקווה, שמספר סיפור מרתק על המלחמה האיומה ועל תושבי האי שמצאו את עצמם חיים לצד הכובש הנאצי.
הסרט מספר את סיפורה של סופרת בריטית צעירה, ג’ולייט אשטון, שמנסה למצוא השראה וקול ספרותי משלה ולהתגבר על הצלקות שהותירה בה המלחמה.
התפנית מגיעה כאשר יום אחד, מקבלת ג’ולייט מכתב מאחד החברים במועדון הקריאה בעל השם המוזר “מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים”, המכתב והמועדון מעוררים את סקרנותה והיא מחליטה לעלות על ספינה לאי הקטן ולפגוש את דאוסי, כותב המכתב ואת שאר חברי המועדון ולכתוב את סיפורם.
תגובות חברי המועדון להגעתה של ג’ולייט לאי מעורבות והמפגש איתם מספק תשובות לחלק משאלותיה, אבל בעיקר מציף סימני שאלה רבים נוספים. אם בראשית הדרך היא בעיקר תוהה על החיבור המשמעותי כל כך בין אנשים שעל פניו אין להם דבר במשותף, מלבד היכרותם עם מרגרט מקנה, מי שהקימה את המועדון, מהר מאוד היא מתחילה לתהות מדוע מרגרט אינה נוכחת במפגש המועדון ומהו הסוד הגדול שחברי המועדון מסתירים.
ככל שהסודות מתחילים להיחשף, ג’ולייט נקשרת יותר ויותר אל האי, אל חברי המועדון בכלל ואל סיפורו של דאוסי בפרט. היא דוחה את חזרתה ללונדון, מקדישה את זמנה למחקר על החיים בגרנזי בזמן הכיבוש הנאצי ולשיחות עם חברי המועדון שבהדרגה מתחילים לתת בה אמון ולספר לה מה באמת קרה שם. הקשר בין ג’ולייט לבין החבורה הולך ומתהדק וחייה בלונדון הולכים ומתרחקים ומתנהלים בעיקר דרך שיחות טלפון בינה לבין סידני סטארק, סוכנה וחברה הטוב ביותר, שממשיך לתמוך בה לאורך כל הדרך, גם כאשר היא מבטלת שוב ושוב את ההרצאות והמפגשים שהוא קובע לה, לטובת המשך שהותה בגרנזי.
נופיו הדרמטיים של האי גרנזי היפהפה הם חלק בלתי נפרד מקסמו של הסרט. הדמויות שלצד ג’ולייט ודאוסי, מרתקות בפני עצמן, לכל אחת מהן סיפור משלה ועומק רב והן מספקות את ההפוגה הקומית, את הדרמה ורובד נוסף של רגש. למרות השוני הרב ביניהם, האינטראקציה בין חברי המועדון עובדת ועוד לפני שלומדים בעל פה את שם המועדון המורכב, מפסיקים לתהות על החיבור החזק, המשפחתי כמעט, שבין חבריו.
התפנית הרומנטית בין ג’ולייט ודאוסי אמנם מקבלת ביטוי רק בשלב מאוחר בסרט, אבל היא נוכחת ובלתי נמנעת מהרגע שג’ולייט פותחת את המעטפה עם מכתבו הראשון של דאוסי, מכתב שממחיש את כוחן של מילים ואת עוצמתם של סיפורים ושל הדרך שבה אנחנו מספרים אותם.
לילי ג’יימס נהדרת בתפקיד ג’ולייט אשטון, מת’יו גוד הוא הסיידקיק המושלם ומיקל הויסמן מצליח לגרום לחוות חזירים באמצע שום מקום להיראות כמו המקום הרומנטי עלי אדמות.
שורה תחתונה? לצפות, בטח! (ולא לשכוח חבילת טישו)
הסרט מבוסס על הרומן מאת מארי אן שייפר ואנני בארוז שיצא לאור בשנת 2008 היה לרב מכר ב-32 מדינות. בארץ יצא הספר בעברית בהוצאת מטר וזמורה ביתן.
מייק ניואל– במאי (“הארי פוטר וגביע האש”, “חיוך של מונה ליסה”, “ארבע חתונות ולוויה אחת”, “דוני בראסקו”)
לילי ג’יימס – ג’ולייט אשטון (סינדרלה בגרסת הלייב אקשן של דיסני משנת 2015, “אחוזת דאונטאון”, “בייבי דרייבר”, “גאווה ודעה קדומה”, “שעה אפלה”)
מיקל הויסמן – דאוסי אדמס (“משחקי הכס”, “הסיפור של אדלין”, “מלחמת העולם z”)
מת’יו גוד- סידני סטארק (“הכתר”, “אחוזת דאונטאון”, “משחקי החיקוי”, “נקודת מפגש”, “בעלי ברית”)
