ההפגנות נגד השחיתות הפכו לחלק בלתי נפרד משגרת מוצאי השבת הישראלית. השבוע התחדשנו בהפגנת הבעד הירושלמית שמעלה סימני שאלה על מערכת היחסים בין שמאל לימין ובין הימין לשחיתות
הפגנות נגד השחיתות השלטונית הפכו לחלק משגרת מוצאי השבת של המדינה. יותר משנה מאז שהתחילו ההפגנות בפתח תקווה ואחרי 4 שבועות רצופים של הפגנות בתל אביב, אפשר לומר שההפגנות יפסיקו להיות חלק מהשגרה שלנו רק כשהשחיתות תפסיק להיות חלק מהשגרה, זה עניין של זמן, השאלה היא בעיקר כמה זמן ומה יהיה מצבה של החברה הישראלית כשזה יקרה.
אזרחים מודאגים או הפגנות שמאל?
תלוי את מי אתם שואלים. המפגינים מגדירים את עצמם כאזרחים מודאגים שמאסו בשחיתות ושרואים בה את הרעה החלה הגדולה של החברה הישראלית בעוד שראש הממשלה מעדיף לצבוע את המפגינים בצבעי שמאל עזים, עם גווני הקרן החדשה ונגיעות של אנרכיזם ואת המניעים שלו לא קשה להסביר. מי שנכח בהפגנות בפתח תקווה ובתל אביב ראה שם בעיקר אנשים רגילים לחלוטין, קהל שרובו חצה כבר את ה-40 וגם את ה-50, אנשים שאכפת להם וכואב להם מספיק ממה שקורה פה כדי לצאת שבוע אחרי שבוע ולהפגין. לא פורעי חוק, לא אנרכיסטים ובוודאי לא אנשים שמתכוונים להחליף את השלטון שלא בדרך דמוקרטית.
מה קורה כשימני מתנגד לשחיתות?
השבוע הצטרף שחקן חדש למגרש ההפגנות נגד השחיתות, יועז הנדל עם “הפגנת הבעד” שלו בכיכר ציון בירושלים. ההפגנה הירושלמית נועדה לתת מענה לקהל שלא מרגיש בבית בהפגנות פתח תקווה ותל אביב, קהל ימני יותר, קהל שמזדהה עם יועז הנדל ועם בוגי יעלון ולא עם אלדד יניב או מני נפתלי. קהל שהליכוד הוא ביתו אבל שמסתייג מהתנהלות ראש הממשלה ונע באי נוחות לנוכח הרשימה ההולכת ומתארכת של אנשי ליכוד בחקירה.
על פניו, ההפגנה הירושלמית היא התשובה האולטימטיבית למלעיזים על הפגנות תל אביב ופתח תקווה והיא משב רוח מרענן ומעורר תקווה לאחדות המבוססת על חתירה משותפת לחברה נקייה משחיתות.
אבל במציאות הישראלית, ימני שמחליט להפגין נגד שחיתות ובעד שלטון החוק, ימני שמתבטא בעד המשטרה ובתי המשפט עשוי למצוא את עצמו מתויג אוטומטית כשמאלני. במקום קשב הוא זוכה לדה-לגיטימציה, כי במציאות המטורפת שלנו, אם אתה בעד שלטון החוק, אתה נגד ביבי ואם אתה נגד ביבי, אתה שמאלני.
ואם ההתקפות מימין לא מרגשות או מפתיעות אותנו, תמיד יש את ההתקפות משמאל, שם ישנם אלה שלא מרגישים שזכותם של ימנים להפגין נגד השחיתות כל עוד הם מחזיקים בדעות ימניות. כנראה שגם בשמאל ישנם אלה שהפנימו את המשוואה לפיה ליכוד=שחיתות ולא מאמינים שאפשר להחזיק באידאולוגיה ימנית ולהיות אדם ישר וחבל שכך.
“עשבים שוטים”
ובחזרה למרכז (הגיאוגרפי, אם לא הפוליטי): למרות שהרוב הגדול של מפגיני פתח תקווה ותל אביב הם אנשים רגילים לחלוטין, קורה גם שמונף שלט עם מסר קיצוני, מגיעים להפגנות גם תומכי BDS ואתמול אף נצפה מפגין נושא גיליוטינה. מימין, בודדים אלה מספקים הוכחה ניצחת לנרטיב הפגנות השמאל הקיצוני במימון הקרן החדשה. משמאל ישנם אלה שמגיבים בביטול ומסרבים להביט במראה. באמצע, כמו תמיד, נמצאת המציאות המורכבת. מצד אחד ברור שבהפגנה של אלפים פשוט בלתי אפשרי לשלוט בכולם ולכן אי אפשר להאשים את המארגנים בקיום ההסתה ומצד שני זו טעות גדולה להתעלם כשכולנו יודעים מה קורה במקומות בהם המנהיגות מתעלמת מאקטים של הסתה. גם אם נושא הגיליוטינה לא התכוון להסית ולא הבין את משמעות המעשה, הוא לכל הפחות מסית את תשומת הלב הציבורית מהמהות ונותן תחמושת בידי המקטרגים על מניעי המפגינים. גם אם מדובר באידיוט אחד בתוך ים של אזרחים מודאגים שמשלמים מיסים, מצביעים בבחירות, משרתים במילואים ונושאים בגאון את דגל המדינה, האידיוט האחד הזה תמיד יבלוט בעדשת המצלמה יותר מים נושאי דגלים.
