התפטרותו של ליברמן נעטפה בהרבה מילים יפות שהלוואי שאפשר היה להאמין להן ומניחה על השולחן שתי סוגיות קריטיות הכרוכות זו בזו: מי יזכה בתיק הביטחון ומתי יהיו בחירות?
עוד לא שקע אבק הבחירות המקומיות והנה, אביגדור ליברמן מודיע על התפטרותו ודורש מנתניהו תאריך לבחירות.
אני לא מחבבת את ליברמן, לא מסכימה עם עמדותיו ובעיקר לא מאמינה לו. הוא אדם חכם ושועל פוליטי מנוסה ואתמול, כשהקשבתי לנאום ההתפטרות שלו, נורא רציתי להאמין לדברים שאמר במקום לתהות כל הזמן מה באמת עומד מאחורי ההחלטה שלו לשבור את הכלים.
ובכל זאת, גם אם לא באמת התכוון אליהם, בדברים שאמר אתמול ליברמן יש הרבה מאוד אמת, אלה דברים שחשוב לשים על השולחן ולומר בקול רם. האם התוצאה אכן תהיה בחירות בטווח המידי? ימים יגידו, אבל זו שאלה נפרדת.
זוגיות מתוחה
אל ממשלת נתניהו הצטרף ליברמן במאי 2016, בצעד שהריח מאינטרסנטיות ושהיה מנוגד לכל מה שאמר ליברמן עד לאותו רגע, אם בטעות חשבונו שיש בו יושרה או אמינות, הצטרפותו לממשלת נתניהו פוצצה את הבלון הספציפי הזה. זה גם היה השלב שבו אורלי לוי אבקסיס סירבה לשחק את המשחק, קמה והלכה.
שנתיים וחצי חלפו, שנתיים וחצי של זוגיות חורקת בין ליברמן ונתניהו. “זה לא סוד שהיו חילוקי דעות עם ראש הממשלה” אמר אתמול ליברמן “למרות חילוקי הדעות לא חיפשתי סיבות לפרוש, ניסיתי להישאר כמה שאפשר חבר נאמן בממשלה ובקבינט, גם במחיר אלקטורלי ותדמיתי קשה”.
אביגדור ליברמן
15 מיליון דולר נכנסו לרצועה במזומן, במזוודות וכל מי שאומר שיש בקרה ופיקוח על מה שיקרה עם הכסף אחרי שחצה לרצועה, לא מדייק בלשון המעטה
את החלטתו להתפטר תלה ליברמן בשתי נקודות מפנה: האחת, הכנסת 15 מיליון דולר לרצועת עזה בלילה שבין יום רביעי ויום חמישי בשבוע שעבר והפסקת האש עליה הוחלט שלשום.
ליברמן פירט את השתלשלות האירועים מאז כניסת הכספים לרצועה. ביום שישי 13,000 איש הובאו על ידי החמאס לגבול הרצועה להתעמת עם צה”ל, למחרת פלסטיני נכנס לחממות נתיב העשרה ושרף אותן ואז החלו ההפגזות שהובילו להפסקת האש.
אביגדור ליברמן
על 500 הרקטות שנורו, המענה שנתנו היה לא מספיק ולא הולם. אי אפשר לקבל את זה ואני מכיר את כל ההסברים והאילוצים, את כל הנסיבות והמודיעין ויש צפון ודרום ומזרח ומערב, מעגל קרוב ומעגל קרוב, למטה, למעלה, הכל תירוצים… הרפיסות שגילינו מקרינה לזירות אחרות
קשה להתווכח עם הדברים שאומר ליברמן וכשהוא אומר “אילו הייתי ממשיך לכהן בתפקידי לא הייתי יכול להסתכל בעיניים של תושבי הדרום” אפשר להאמין לו או שלא להאמין לו, אבל לזה לא באמת משנה כי בדבר אחד ליברמן צודק: תושבי הדרום ננטשו על ידי הממשלה וגם אם הוא מסתפק ברמזים ולא אומר את זה במפורש, הרי ברור שמי שאשם בנטישה, בחוסר ההחלטיות, בחוסר היכולת להביא פתרון למצב, הוא ראש הממשלה.
נאומו של ליברמן תובל באזכורים לכישלונותיו של נתניהו, כל זאת מבלי שהזכיר את שמו ותוך שהוא מקפיד לסייג “אני לא תוקף אף אחד אישית”. מאמינים לו? לא מאמינים? זה לא באמת משנה, התוצאה היא אותה תוצאה.
מי יהיה שר הביטחון?
שתי השאלות העומדות עתה על הפרק והכרוכות זו בזו הן שאלת תיק הביטחון והבחירות.
נתניהו רוצה את תיק הביטחון לעצמו, כי “זו תקופה רגישה מבחינה ביטחונית” (ומתי לא?). הוא כבר היה במקביל ראש ממשלה, שר התקשורת, שר הכלכלה, השר לשיתוף פעולה אזורי, שר הבריאות ושר החוץ, אז ראשות הממשלה ותיק הביטחון יחד? קטן עליו, הוא יכול לבצע את התפקיד בדיוק באותה מידה של חוסר אפקטיביות שבה הוא מבצע את כל שאר תפקידיו ולהמשיך לא לעשות כלום, לא לקבל החלטות ולא לספק פתרונות וכיוון שיש לו קול בריטון ומבט חודר, הוא גם יעשה את כל זה וימשיכו לקרוא לו “מר ביטחון”, גם בזמן שבדרום יש מבול של רקטות.
גם נפתלי בנט רוצה את תיק הביטחון. את תיק החינוך הוא לקח בחוסר רצון ובלית ברירה וברגע שיש הזדמנות להשליך אותו הצידה, הוא קופץ בחדווה על המציאה. בינינו, שר ביטחון זה גבר-גבר, חינוך? פחות. מפלגת הבית היהודי כבר הצהירה – תיק הביטחון לבנט או שהם שוברים את הכלים. אני לא בטוחה מה יהיה יותר מעניין, לראות אם יממשו את האיום במקרה הסביר שנתניהו יגיד “לא” או לראות מה יקרה לכל הצהרותיו הלוחמניות של בנט אם הוא אכן יזכה בכיסא עור הצבי שליברמן איכלס עד אתמול.
מה עם בחירות?
עזיבתם של ליברמן וישראל ביתנו את הקואליציה מחזירה את נתניהו לקואליציה צרה של 61, כמו זו שהיתה לו בראשית הקדנציה. זה לא מקום טוב להיות בו, יש מחיר גבוה לקואליציה צרה שנשענת על חודו של קול, אבל נתניהו כבר הילך על החבל הדק הה ואם הוא באמת לא רוצה בחירות, הוא ימשיך ללכת עליו עוד כמה חודשים, ימצא את הדרך לרצות את בנט ואת הבית היהודי, ממילא הבחירות צפויות להתקיים תוך פחות משנה.
התשובה לשאלת הבחירות במשבר הנוכחי זהה לתשובה בכל המשברים שקדמו לו. נתניהו יחליט (נו, לפחות בנושא אחד הוא החלטי). אם הוא יעריך שבחירות בנקודת זמן זו טובות לו, יהיו בחירות ואם לא, אז לא ושלא נתבלבל, מדובר פה בטובת נתניהו, ביכולתו להיאחז ביכסאו, לא, חלילה, באינטרסים של המדינה שהוא אמור להנהיג.
לנו נשאר רק למצוא כורסה נוחה, להכין קערה גדולה של פופקורן ולהמשיך לצפות בעוד פרק בטלנובלה הדרמטית של חיינו “ממשלת ישראל במשבר”.
