לפני כמעט שבע שנים ארזנו את עצמנו ועזבנו את לונדון. אני – ישראלית חוזרת אחרי 12 שנות היעדרות, הוא – שנולד, גדל וחי כל חייו באותה שכונה בדרום מזרח לונדון אליה היגרו הוריו מג’מייקה. חג המולד הוא אחד הצמתים בחיינו שבהם באה לידי ביטוי הזוגיות המעורבת
כשעוד חיינו בלונדון חגגנו את חג המולד בחיק המשפחה שלו, עץ חג המולד לא נכנס אלינו הביתה, לי זה הרגיש לא נכון, הוא לא רצה את הבלגן. בערב חג המולד נהגנו לארח את המשפחה לחגיגת חנוכה, כדי לאזן קצת, גם אם התאריכים לא בדיוק השיקו. הכל במסגרת ההתגמשות הנדרשת בזוגיות מעורבת. מאז המעבר לארץ אנחנו חוגגים עם חברים – זוגות מעורבים כמונו או אנשים עם זיקה כלשהי לחג. גם עץ יש, עם אורות וקישוטים. פה זה לא מפריע לי, אצלו זה משלים משהו ואת הילדים זה משמח.
השנה, לראשונה, מתארחת אצלנו לחג המשפחה מאנגליה, בהרכב חלקי. אירוח של חמישה אנשים מטבעו משנה סדרי עולם בבית, משנה את סדר היום ואת קצב החיים. אנחנו מנסים לבלות יחד, לדחוס קצת טיולים, לאפשר להם ליהנות ממה שיש לארץ להציע וגם לוקחים נשימה עמוקה ומנסים לקבל בהבנה את ההאטה בקצב החיים, את השגרות השונות שלנו ושלהם.
חג המולד חל ביום רביעי ואנחנו ביקשנו לדחות את ארוחת החג המסורתית ליום שישי, כדי שנוכל לעשות הכל בנחת, ללכת לישון מאוחר, לשתות קצת. הבקשה התקבלה בהבנה, אבל העובדה שחג המולד לא מורגש פה עדיין מפתיעה אותם מאוד, בלתי נתפסת.
את ערבו של החג בילינו בשוק הכרמל. ערב חג המולד בלונדון (ומן הסתם במקומות אחרים) הוא יום של צפיפות גדולה בחנויות, התארגנות אחרונה לפני החג, היסטריה באוויר הקפוא. האורחים נהנו מאוד מהשמש הזורחת ומהחמימות אבל שבו ושאלו, “אבל איך זה שלא חוגגים? הרי ישו נולד כאן, לא?” (לא, לא בדיוק בתל אביב וגם לא אתמול או שלשום, זה היה מזמן ובכלל הוא נולד יהודי). מעניין שצריך להיות בשוק בתל אביב כדי לדבר בפעם הראשונה על ישו בהקשר של חג המולד. 14 שנה דיברנו על תפריטי ארוחת החג, על מתנות, על ביחד של משפחה, על הריבים הקטנים והגדולים שחגים משפחתים נושאים איתם. היינו צריכים להגיע לישראל כדי להיזכר למה בעצם הם חוגגים את החג הזה… עולם הפוך.
ביום שישי יעלה על שולחננו תפריט מסורתי עם נגיעות ג’מייקניות ומקומיות – הודו כמובן, עם תפוחי אדמה צלויים והאורז עם שעועית שחייב להופיע בכל ארוחה ג’מייקנית. יהיו גם התוספות המסורתיות אבל גם קידוש וחלות יהיו ועל כך – פוסט נפרד (כן, עם תמונות של אוכל ואם תרצו, גם מתכונים).
