מירי רגב בפסטיבל קאן, זו לא שאלה של אסתטיקה

אפשר לחבב את מירי סיבוני רגב או לתעב אותה, אבל פעם אחר פעם שרת התרבות מוכיחה שהיא אשפית בשליטה בשיח הציבורי ויודעת למנף הכל לטובתה, אפילו שמלה

** עדכון 13.5.18**

לפני שנה עלתה מירי רגב על השטיח האדום בקאן בשמלת ירושלים שעוררה דיון ציבורי סוער על הלוק ועל האמירה. עכשיו מציעה השרה את השמלה למכירה פומבית באתר שנבנה במיוחד למטרה זו, כאשר כל ההכנסות ממכירתה יוקדשו לטובת “מיזמים חברתיים-תרבותיים לקידומה, חיזוקה ופיתוחה של ירושלים כבירת הנצח של ישראל ושל העם היהודי”. 

מאז שהופיעה לראשונה תמונתה של שרת התרבות על השטיח האדום בפסטיבל קאן, הרשת רוחשת וגועשת ולאו דווקא מהסיבות הנכונות.

מפתה מאוד כמובן לדבר על מראה השמלה והתאמתה לשרה רגב, אישה נאה מאוד שבהחלט יכולה וגם יודעת לתת הופעה מרשימה, כפי שעשתה בדיוק לפני שנה באותו פסטיבל, עם שמלה שגרפה הרבה מאוד מחמאות. הפעם, בפן האסתטי הדעות חלוקות, בעדינות. היצירה של המעצב אביעד אריק הרמן כונתה “מפת שולחן” וגם “בד של סוכה” והושוותה, באופן בלתי נמנע, לשמלת השלום של מיס יוניברס ולשמלת הענק של הזמרת ריטה. אבל בסופו של דבר מדובר בעניין של טעם ומה שאני באופן אישי לא הייתי מוכנה ללבוש גם אם היו משלמים לי, יכולה להיות שמלת החלומות של אלף נשים אחרות וזה בסדר גמור.

העיסוק בהאמתה או באי התאמתה של השמלה לרגב, השאלה האם היא מחמיאה לה, הוא לעומת זאת צורם. מתי בפעם האחרונה שאלנו האם צבע העניבה של מקרון בטקס השבעתו מחמיא לעיניו, האם החליפה של טראמפ נותנת לו מראה מחוטב יותר או האם גרביו של נתניהו תואמות את נעליו? התשובה היא כמובן שלא שאלנו ושהיינו הרבה יותר עסוקים בלבושן של הנשים שלצדם של המנהיגים (אם כי, למען ההגינות, אנחנו עוסקים לא מעט בשיער של מנהיגים גברים מסוימים). המציאות היא שאנחנו מדברים על גזרת השמלה של מירי סיבוני רגב, על אורך החצאית של תרזה מיי ועל החליפות הגבריות של הילרי קלינטון כי הורגלנו לעסוק ולתת חשיבות לחזותן החיצונית של נשים, לעתים יותר מאשר לעשייתן או למעמדן. העיסוק והעניין שלנו בנשים ובאופנה לא עומדים להיעלם מהעולם וטוב שכך, כי כל עוד אנחנו נהנות להתלבש יפה ולהרביץ הופעה אנחנו גם נהנות מהשיח על כך, אבל כאשר השמלה מאפילה על האישה וכל העיסוק בה מתמקד בבד, יש לנו בעיה.

אז למה בכל זאת חשוב לדבר על השמלה של מירי רגב? כי מעבר לאסתטיקה ולפן האופנתי, הבחירה של רגב בשמלה בעלת מוטיב ירושלים שכל כך קשה לפספס עד שמותר לכנותו בוטה, היא לא בחירה אופנתית או אסתטית, אלא אמירה פוליטית. מירי רגב מגיעה לפסטיבל קאן, אירוע תרבות בעל חשיבות עצומה ובוחרת להצהיר בו הצהרה פוליטית על ירושלים המאוחדת. אין ספק שזו אמירה פוליטית שרבים שותפים לה, אמירה פוליטית שיש עליה הסכמה רחבה מאוד בישראל ואמירה פוליטית רלוונטית מאוד בתקופה זו במיוחד וערב ביקורו הראשון של הנשיא טראמפ בישראל, ביקור המעלה את סוגיית מקומה של ירושלים לסדר היום הבינלאומי. עם זאת, האם פסטיבל קאן הוא המקום לאמירות פוליטיות? האם התרבות לא צריכה להישאר מחוץ לפוליטיקה? האם נכון שמי שמייצגת את מדינת ישראל באירוע תרבות, תבוא עם אג’נדה פוליטית דווקא?

אין ספק שמירי רגב לא נרתעת מאמירות פוליטיות בהקשר תרבותי. היא שרת תרבות פוליטית מאוד, אולי הפוליטית ביותר שהיתה לנו אי פעם, היא לא מהססת למנף את תפקידה לקידום אג’נדה פוליטית. האם ראוי לעשות זאת, בבית או בחוץ? האם זה גורם לנו נזק תדמיתי בעולם? לטעמי, זה לא ראוי וזה מזיק לנו, אבל אין ספק שמוקיריה של רגב יראו בצעד זה עוד סיבה טובה לכפיים.

השורה התחתונה היא שכמו תמיד, מירי רגב יודעת לעשות שימוש בפרובוקציה כדי לגרוף אהדה בקרב הקהל שלה. היא כבר עשתה זאת לא פעם ולא פעמיים וזה תמיד, אבל תמיד מצליח לה. לפני שבוע בדיוק היא יצאה בקריאת קרב נגד שוברים שתיקה והזמינה את עוקבי דף הפייסבוק שלה לתת דירוג גבוה לדף. בתגובה נהרו רבים לעשות בדיוק את ההפך ומהר מאוד ירד דירוג הדף שלה מ-3 ל-1.5, עד שרגב חסמה את אפשרות הדירוג. מי שחשב שמדובר היה בצעד אומלל שגרם לה נזק טועה, כי שוב, שלטה רגב בשיח, עוררה את אוהדיה לפעולה והעמיקה עוד קצת את התהום בין הצדדים. פרשת השמלה היא שוב צעד אסטרטגי שתוצאתו זהה – כולם מדברים על מירי רגב, מי שכבר מסתייג ממנה מסתייג עוד קצת ומי שאוהב אותה, אוהב אותה יותר.

תגידו מה שתגידו על מירי רגב, בדבר אחד אין ספק, היא אישה חכמה מאוד עם כישרון יוצא דופן לשיווק עצמי וכן, היא גם יפה ולעתים קרובות גם מתלבשת יפה, ממש.