אחרי התפטרותו של ליברמן, דרישתו של בנט לקבל את תיק הביטחון ושיחות עם כחלון שלא הובילו להסכמה, נתניהו ממשיך לנסות למנוע בחירות ובו זמנית נושא נאום בחירות מובהק
מאז שליברמן הודיע על התפטרותו ביום רביעי האחרון ודרש מראש הממשלה לקבוע תאריך לבחירות, שאלת מיליון הדולר היא האם נתניהו יצליח למנוע את הקדמת הבחירות ואם לא, מתי הן יתקיימו.
מיד לאחר התפטרותו של ליברמן דרש נפתלי בנט את תיק הביטחון ומפלגת הבית היהודי אף הציבה אולטימטום: תיק הביטחון או פרישה מהממשלה.
ביום חמישי, נשא בנט נאום ובמקום להצהיר הצהרה דרמטית על התפטרות הממשלה או עזיבת הקואליציה, הסתפק בחזרה על הדרישה לקבל לדיו את תיק הביטחון. הפעם גם אולטימטום לא היה.
פגישתם של נתניהו ובנט ביום שישי הסתכמה בהכרזה על יציאה לבחירות, שתאריכן ייקבע השבוע ומיד לאחריה, הכחשה של דוברות ראש הממשלה. דבר אחד ברור: נתניהו נחוש להצטייר כמי שמתנגד להקדמת הבחירות ועושה הכל כדי להטיל את האחריות על הקדמה אפשרית של הבחירות, על חבריו בקואליציה.
אחרי נאום ההתפטרות של ליברמן, שהיה גם קצת נאום בחירות ונאומו של בנט שנשמע מאוד כמו נאום בחירות, הגיע תורו של ביבי לנאום ולמרות שהוא שב והביע את התנגדותו לבחירות, נאומו היה נאום בחירות מובהק.
“אני מקדיש את כל חיי למען ביטחון ישראל. לחמתי כלוחם ומפקד בסיירת מטכ”ל, איבדתי אחים לנשק, איבדתי את אחי הבכור יוני. בקרב אש בתעלת סואץ במלחמת ההתשה כמעט איבדתי את חיי” פתח נתניהו את נאומו, כשהוא מונה את הישגיו הצבאיים, מזכיר, כהרגלו, את אחיו הגיבור הנערץ, מדבר על אחריות ועל קבלת החלטות קשות, על דאגתו הכנה לשלום המדינה, אזרחיה וחיילי צה”ל. זו, כמובן רק ההקדמה להכרזה המתבקשת, המנוסחת, לא במקרה, בלשון עמומה מעט: “היום אני נכנס בפעם הראשונה לתפקיד שר הביטחון”. אף מילה על כך שהוא מינה את עצמו לתפקיד, כמובן, במציאות שמצייר לנו נתניהו, אין באמת אפשרות אחרת.
כמו בכל נאום בחירות טוב, גם בנאום זה לא שוכח נתניהו להבטיח הבטחות: “אני לא אגיד כאן הערב מתי נפעל ואיך נפעל, יש לי תוכנית ברורה. אני יודע מה לעשות ומתי לעשות ואנו נעשה זאת”. לנו לא נותר אלא לתהות מדוע, אם קיימת תכנית ברורה, היא לא יושמה עד כה, בשנות כהונתו הארוכות של נתניהו ולמה בדיוק הוא מחכה.
בהמשך דבריו, מונה המועמד נתניהו את הישגיו כשר אוצר, כשר חוץ וכאיש שסיקל את ההסכם עם איראן. בתמונה שמצייר לנו נתניהו מצבנו מעולם לא היה טוב יותר. הקשר בין תמונה זו לבין המציאות? פחות מעניין.
אך באותה נשימה שבה מתאר ראש הממשלה מציאות ורודה ואידילית כמעט, הוא מספר לנו גם שאנחנו חיים באחת התקופות הביטחוניות המורכבות ביותר “ובתקופה כזאת לא מפילים ממשלה. בתקופה כזאת לא הולכים לבחירות. זה חוסר אחריות”.
הבנתם? המצב, מצד אחד, מצוין (בזכותו של ביבי, כמובן) ובו זמנית, הוא לא טוב ולכן אסור ללכת לבחירות. ואז, האיש שמצהיר על עצמו כחף מאינטרסים אישיים, אותו אדם שהלך לבחירות לפני שלוש שנים כדי שלא ייקחו לו את העיתון הפרטי שלו, מספר לנו שזה הזמן לגלות אחריות, שזה לא הזמן להפיל את הממשלה. “אני מאמין שצריך להמשיך יחד למען מדינת וישראל ולמען בטחון ישראל. תודה רבה לכם, אני הולך לעבוד.” אמר נתניהו ונמלט מהבמה לפני שמישהו יספיק לשאול אותו שאלות.
נפתלי בנט ואילת שקד היו צפויים להודיע ביום שלישי בבוקר על פרישתם מהקואליציה, פרישה שהיתה אמורה להשאיר את נתניהו בלי רוב, אך אחרי שנשאו דברי ביקורת קשים על התנהלות הממשלה, בחרו השניים להודיע על ויתור על כל דרישותיהם, כולל הדרישה לתיק הביטחון והישארותם בקואליציה. המהלך תואר כמהלך ערכי, אך מריח ממנו ריח עז של חששות להצטייר כמי שהפילו ממשלת ימין ומחזק את הסברה שהבחירות יתקיימו רק כאשר ראש הממשלה ירגיש שהגיע המועד המתאים. נאום בחירות מוכן כבר יש לו.
