אופירה אסייג ואייל ברקוביץ’ הם הישראלי המכוער במלוא הדרו, מינוס החמימות והאוטנטיות. הם מביאים למרקע רדידות, טיפשות ורוע ואפס ערך מוסף אבל מה שמביך באמת זה שהם מביאים רייטינג
על התכנית של אופירה וברקוביץ’ שמעתי לא מעט, בעיקר דברים רעים. התנהלות הצמד שזוכה מדי שבוע לזמן מרקע לא מבוטל לא מפסיקה לעלות לכותרות ועם כל כותרת, אני פחות ופחות רוצה לצפות בתאונת הדרכים הטלוויזיונית הזאת ועד עכשיו, נמנעתי. אבל כשאת שלוות השבת שלי הפרו סיפורי הזוועה של שותפתי לרכיבה על מה שהתרחש בערב שישי האחרון בתכנית, הייתי חייבת לראות בעצמי על מה המהומה. ראיתי ונחרדתי.
הדקות הראשונות של השידור לא בישרו טובות. הדינמיקה בין השניים מרגישה מזויפת, העליצות של אופירה אסייג מאולצת, אייל ברקוביץ’ נראה כמי שנקלע לשם בטעות ואז הם פותחים את הפה ואלוהים ישמור מה שיוצא להם משם. שלוש דקות מפתיחת התכנית, השניים עדיין מלהגים ביניהם, מנסים נואשות לדחוס מקסימום ריקנות לעודף זמן אוויר שעומד לרשותם ועוד לפני שנכנס מרואיין ראשון לביצה הסרוחה הזאת, אני נעה באי נוחות מול המסך. זה לא רע כמו שסיפרו לי, זה הרבה יותר רע ממה שדמיינתי שיכול להיות אפשרי, וזה עדיין לא ממש התחיל.
נראה שסוד ההצלחה (?) של התכנית הזאת הוא שילוב של רדידות ומתיחת גבולות. כמו ילד בן שנתיים שצועק, מרביץ, נושך ומשחק בקקי כדי למשוך תשומת לב, כך גם השניים האלה. עסוקים בעצמם, נפוחים מחשיבות עצמית ומשוכנעים שהמחסור המוחלט שלהם בברקסים הופך אותם למעניינים. אז זהו, שלא. זה כן הופך אותם למביכים, חשוכים ומעליבים ובעיקר למיותרים על המרקע.
“דוגמן או דוגמנית, תכף אתם תחליטו”
בין המרואיינים ביום שישי האחרון, היתה הדוגמנית הטרנסג’נדרית סתיו סטרשקו. כבר במשפט הראשון עליה מגלים אסייג וברקוביץ’ רגישות של פיל בחנות חרסינה. “סתיו סטרשקו, דוגמן, דוגמנית, תכף אתם תחליטו” פותחת אסייג וברקוביץ’ נראה מבולבל, “מה זאת אומרת?” “הוא קורא לעצמו דוגמנית בינלאומית” משיבה אסייג “ומה הוא?” תוהה ברקוביץ וכשאסייג משיבה “שאל אותו, שאל אותה, היא שוברת את כל המוסכמות” וברקוביץ’ מתמוגג, “את מביאה לפה את כל המוזרים”. כל זה קורה עוד לפני שסטרשקו נכנסת לאולפן ואם לרגע קיווינו שנוכחותה תרסן קצת את הצמד חסר הגבולות, אנחנו צפויים להתאכזב כי הריאיון איתה, כמו הריאיון בהמשך התכנית עם הזמרת נסרין, הוא מופע בלהות של טעם רע, דעות קדומות, בורות, חוסר טקט, גזענות ובעיקר, הרבה מאוד טמטום.
סטרשקו מגיבה
אתמול, הגיבה סתיו סטרשקו למה שקרה שם ביום שישי, בתגובה מכובדת ואינטליגנטית שהזכירה את הפגיעה בה אותה חוותה סטרשקו כהטרדה, אבל התמקדה בעיקר במסר חשוב על מקומם של טרנג’נדרים בחברה ועל הגבולות שאסור לחצות. פשוט כך. בתגובה הזאת הפכה סטרשקו את הפיאסקו המביך של יום שישי (שכל כולו אשמת המגישים) להזדמנות להאיר את עינינו בנושא שאין לו מספיק מודעות ועל כך מגיעה לה תודה כפולה.
אני מודה, לא הצלחתי לצפות בכל התכנית, זה פשוט היה מבחיל, מדכא ומקומם מדי, בעיקר זה היה עלבון מתמשך לאינטליגנציה של הצופים, בנוסף לעלבון הממשי למרואיינים באולפן. יצאתי מהצפייה החלקית הזאת בתחושה לא נעימה, כאשר אני שואלת את עצמי איך קרה שמבוגר אחראי כלשהו בקשת לא העיף את השניים האלה מכל המדרגות ואיך ייתכן שאמירות חשוכות כאלה נאמרות על ידי מי שיושב בכיסא המגיש פעם, פעמיים, אין ספור פעמים ואף אחד לא עוצר את זה.
אבל מה שמדאיג באמת זה שיש לתכנית הזאת רייטינג, שאנשים לא מצביעים בשלט וממשיכים לצפות. מה זה אומר עלינו, כחברה, כשאנחנו מוכנים לתת במה לזבל ולרעל מהסוג הזה? אולי, כל עוד אנחנו ממשיכים לתת לזה במה, לא מגיע לנו משהו טוב יותר וזאת, חברים, מסקנה מדכאת במיוחד.
