שבוע אחרי המתקפה המתוקשרת של יאיר נתניהו ומירי רגב, אופירה אסייג מורידה את הכפפות ומניחה הכל על השולחן ולנו לא נותר אלא להריע לה
בתכנית הסוערת שבה אירחו אופירה אסייג ואייל ברקוביץ’ את אורנה פרץ, לא היו לאסייג הרבה הזדמנויות לדבר, אבל זה לא הפריע לפרחח מבלפור לפתוח מיד אחרי השידור במתקפה חזיתית נגד המגישה ולייצר מהומה תקשורתית וציבורית שהגיעה אף לכנסת, כאשר בפתיחת ישיבת הממשלה השבועית יצאה שרת התרבות להגן על הבן הסורר ולתקוף את “האישה הרעה” מהטלוויזיה.
הפעם, אופירה אסייג לא שתקה ובמונולוג שהותיר את שותפה הקולני לתכנית בלי מילים, היא הניחה הכל על השולחן, בלי הנחות. חשוב לצפות בדבריה, חשוב עוד יותר לקרוא אותם:
“השבוע העברתי מה שרבים עברו לפני. למה? כי ככה משפחת נתניהו החליטה. לא תזרום איתם, לא תתיישר איתם, תחטוף.
למי שלא שמע, יאיר נתניהו צייץ דברים פוגעניים עלי, ולו רק בגלל שבתוכנית הקודמת העזנו לראיין את אורנה פרץ, זאת ששעממה את ראש הממשלה כששאלה למה אין חדר מיון בקריית שמונה. ובתחילת השבוע פתחה שרת התרבות והספורט את הישיבה בהגנה על בנו של ראש הממשלה. לא בנושאים דחופים, לא בנושאי ספורט ותרבות בהם היא אמורה לעסוק אלא בלכנות אותי ‘אישה רעה’.
אני לא יודעת אם משפחת נתניהו והגברת רגב יודעים, אני לא מדברת על הדעות הפוליטיות שלי, אבל מאז שניתנה לי זכות הבחירה, הצבעתי רק למפלגות הימין. ככה זה אצלנו מסתבר – נולדים בפריפריה, סובלים ומצביעים. אבל השבוע יאיר נתניהו קרא לי שמאלנית, כי הרי כבר ברור מזמן שאצל משפחת נתניהו מי שלא מסכים איתם הוא שמאלני, ואצלם שמאלני זה קללה. אין כסף למיון בקריית שמונה – שמאלנים. אין כסף לזקנים – שמאלנים. תושבי עזה והדרום חוטפים טילים – שמאלנים. הנשיא טוען שהחוק שלו מוגזם? גם הנשיא שמאלני.
הלו! תנשמו רגע. פה זה לא רוסיה, וביבי, אתה לא פוטין. כאן זו ארץ ישראל, מדינה דמוקרטית ויהודית. כן – דמוקרטית. ואתה יודע מה, ביבי? מסתבר שיש הרבה ימנים שחושבים שאתה טועה בהמון נושאים, ובמדינה דמוקרטית זה גם מותר. הנה, נפתלי בנט לא מסכים איתך, אביגדור ליברמן לפעמים חולק עליך, עם משה כחלון אתה בעימותים תמידיים. אני רוצה להגיד לך גם משהו, מלא חברי כנסת בליכוד, מתוך הבית שלך, טוענים שאתה מתנהל לא טוב. רובם מפחדים לדבר בקול אבל הם עושים את זה יופי בחדרי חדרים.
ואני לא יודעת אם אתה יודע, גם מי שהדעות שלו בשמאל, גם הם נלחמים ונהרגים במלחמות ישראל, משרתים בצבא ומשלמים מסים כמוני וכמוך. מה שאתם עושים זה לפלג את העם, זה לשסות מחנות אחד בשני. בשביל מה? בשביל לשמור על כיסא? עשית פה מלחמה!
ואני רוצה לומר לך משהו שבטוח אתה יודע ואולי קצת שכחת. יש שני סוגי מנהיגים. כאלה שנבחרים בזכות התקווה שהם נותנים, וכאלה שנבחרים בגלל הפחד שהם נוטעים. בגין ורבין נטעו תקווה, ואתה, ביבי, אתה כבר מנסה שנים לעורר פחד. מחרחר מריבות בין המחנות כדי לעורר פחד. פחד מכל מי שלא חושב כמוך. הפחד שגם לך חלילה יקראו שמאלני. ויאיר – בוא לאולפן. תענה לשאלות פה במקום להסתתר מאחורי המקלדת בטוויטר, לצייץ עלבונות ואז למחוק. ואת, מירי רגב, שקלתי הרבה אם להגיב לך – את ממש לא ראויה להיות בממשלה. אני מקווה שמהר מאוד יבינו בליכוד שיש משימות יותר חשובות מאשר להתחנף לשרה.”
נכון, בציבור הישראלי, השימוש ב”שמאלני” כקללה הוא ממש לא חדש, אבל הנזילות של הגדרת השמאלנות היא לגמרי תופעה של עידן נתניהו ואין לה שום קשר לעמדות בסוגיה הפלסטינית או לתפיסות כלכליות. בישראל של ביבי מספיק לא להריע לכל מוצא פיו של השליט כדי לזכות בתואר המפוקפק “שמאלני”. הוספת גם מילת ביקורת? אולי אתה אפילו “שמאלני קיצוני”. המהדרין יכנו אותך “סמולני” או אפילו “0מולני”.
אופירה אסייג מסרבת לתת לאחרים לתייג אותה. היא ימנית גאה שלא מוכנה שייקחו ממנה את הימניות, היא גם לא מוכנה לשנוא שמאלנים באשר הם שמאלנים ובעיקר, היא לא מוכנה ללכת בעיוורון אחרי מנהיג ששומר על כיסאו וכוחו באמצעות פחד, היא דורשת, בצדק רב, מנהיג שייתן תקווה.
דבריה של אסייג, שניכר שבאו מהלב, הם עוד קול שמצטרף לקריאה “המלך הוא עירום”. ישנם אלה שדבריה נכנסו ללבם ושבעקבות נאומה, יפקחו עוד קצת את העיניים, אך המציאות העצובה היא שכנראה שעדיין מספר בלתי מבוטל של אנשים יכנו מעתה את אסייג “שמאלנית עורכת ישראל” וימצאו אלף ואחת סיבות לירוק בפניה ולהמשיך לכרוע ברך לאיש שמנהל אותם בעילות רבה כל כך באמצעות הפחד.
