עמר בר-לב: פוליטיקאי מהזן הישר

עמר בר-לב מביא לשולחן עבר צבאי מפואר וניסיון ביזמות ובניהול בעולם העסקי ובעיקר תדמית של אדם ישר שאפשר להאמין לו והוא מאמין שהוא האדם הנכון לתפקיד

כשעמר בר-לב אומר על עצמו שהוא האדם הכי מוערך והכי אהוד בסיעה, ומסייג, בחיוך “עד כמה שזה קיים במפלגה”, קל מאוד להאמין לו. הוא נחמד, נעים, מדבר בגובה העיניים, בטוח בעצמו בלי להיות מתנשא ועושה רושם של איש של עשייה ובעיקר של אדם ישר, מישהו שאפשר להאמין לו, וכולנו יודעים כמה זה נדיר בנוף הפוליטי שלנו.

בר-לב הגיע לפוליטיקה לפני 5 שנים, בגיל 58, ועם הרבה ניסיון. הוא הביא איתו רקע צבאי עשיר ומפואר כמפקד סיירת מטכ”ל יחד עם ניסיון בתחום המדיני כחבר בוועדה הצבאית שניהלה את המשא ומתן עם הפלסטינים סביב הסכם אוסלו. כמו כן, הוא עסק מספר שנים ביזמות בתחום ההייטק ומכיר היטב גם את העולם העסקי. גם העשייה החברתית לא זרה לו ויחד עם אחרים, שותפיו לדרך בתנועת “אור שלום”, הקים את תנועת “אחריי“.

תנועת אחריי קמה כתנועה חברתית שמטרתה להכין בני נוער מהפריפריה לצה”ל ולחבר אותם לערכי דמוקרטיה וסובלנות. הקבוצה הראשונה הוקמה בשכונת התקווה. כיום יש 7,000 בני נוער בכל שנתון של התנועה, מתוכן 23 קבוצות של חרדים שמתגייסים לצבא וכן קבוצות של דרוזים ובדואים. שיעור הבנות בתנועה הוא 40%

לא הזמינו אותי לפוליטיקה, החלטתי לבוא כי זו משימת חיי, על זה אני צריך להיאבק

עמר בר-לב

למה פוליטיקה?

מה הביא את בר-לב, אחרי קריירה צבאית מפוארת וטעימה מהעולם העסקי, לקפוץ דווקא לביצה הפוליטית? התשובה הקצרה היא שהוא שהרגיש שמדינת ישראל הולכת בכיוון לא טוב כלכלית, חברתית, ביטחונית ומדינית ושהמקום שבו אפשר להשפיע ולשנות הוא הכנסת.

הוא שואף להחזיר את המדינה לקו שפוי יותר, להביא ביטחון, לקדם את תהליך השלום ולצמצם את הפערים בחברה הישראלית ומאמין שהוא האדם שיכול להוביל תהליכים אלה.

איך הוא רואה את התהליך המדיני?

כמומחה בתחום המדיני ביטחוני, מעניין במיוחד לשמוע מה יש לבר-לב לומר על הסכסוך הישראלי-פלסטיני ועל הפתרונות לו וכשהוא אמר “האסון הכי גדול של המרכז-שמאל הוא שתי מדינות לשני עמים”, האמת היא שהופתענו.
אז אם “שתי מדינות לשני עמים” זה לא הפתרון, מה בכל זאת?

“תהליך ההיפרדות מהפלסטינים הוא לא תהליך של זבנג וגמרנו, הוא יימשך 5-10 שנים ויותר. צריך להפסיק את מדיניות ניהול הסכסוך של ביבי ולהתחיל לנקוט בצעדים כדי להניע מהלך ארוך טווח של היפרדות שיידרשו שנים לפני שיהפוך לשלום. צריך להתחיל במהלכים שישכנעו את הציבור שאנחנו לא רוצים לשלוט בפלסטינים. כמו המהלך של ברק ב-1999 כאשר הוא הבטיח לצאת תוך שנה מלבנון, מהלך שהצליח כי הציבור האמין ביכולתו לבצע אותו.

אם לא יהיה פרטנר בסוף נצטרך לתת אזרחות מלאה למי שמתגורר בתוך הגבולות”

המהלכים שצריכים להתבצע מיד:

• להפסיק את הבנייה מחוץ לגושי ההתיישבות
• חוק פינוי פיצוי למי שמוכנים לעבור מחוץ לגושי ההתיישבות
• לאפשר לפלסטינים בשטחי C לבנות בתי חולים, אזורי תעשייה וכל תשתית שלא פוגעת בביטחון המדינה
• מהלך ארוך טווח ברצועת עזה שיביא לפירוז תמורת פיתוח נמל שדה תעופה

“בוז’י לא מבין שהוא כלי. כשהוא הלך לבנות ממשלה חלופית עם כחלון הוא הפך לכלי בידיו מול ביבי. אי אפשר להיות מנהיג אם כל הזמן רוצים לרצות את כולם”צילום: רויטרס

איך מחליפים את ביבי?

זה לא סוד שהמחנה הציוני נמצא במצב קשה. מעבר לכך שכדי להחליף את ביבי המחנה הציוני חייב לחזור לממדיו הקודמים (24 המנדטים הנוכחיים), הוא גם חייב לעלות בעוד כמה מנדטים, במונחים מספריים מדובר בעוד 200-300 אלף קולות נוספים.

אנשים תופסים את ביבי כמי ששומר עליהם ואת המחנה הציוני כפחדנים, צריך לעמוד בראש המחנה מישהו שאפשר לסמוך עליו. רוב האנשים לא יצביעו למי שאין לו רקע ביטחוני ואם בוז’י או פרץ יעמדו בראש המפלגה, הבוחרים שעזבו ל”יש עתיד” פשוט לא יחזרו.

“אנשים עברו ל”יש עתיד” לא כי יאיר לפיד הוא גאון, אלא כי המחנה הציוני לא קיים”

מבין המועמדים לראשות המפלגה, בר-לב בעל הרקע הצבאי-ביטחוני הרב ביותר. הוא מוזמן לעתים קרובות לראיונות ולפאנלים בכלי התקשורת. במדינה שבה הביטחון הוא שיקול מרכזי בבחירת ההנהגה, אין ספק שכאן יש לו יתרון, או אפילו יתרון משמעותי.

“ברק לא צריך שיפרשו לו שטיח אדום, הוא כבר ילד גדול ואם ירצה לחזור, הוא יחזור אבל הוא לא יכול להיות המנהיג שהמחנה הציוני צריך היום”צילום מסך

• על ביבי: “ביבי מוביל את המדינה לכיוון ההפוך מהחזון של הרצל והאיום הגדול ביותר עלינו הוא סיומו של החזון הציוני”
• על הכנסת: השנאה בכנסת הנוכחית עצומה, הכנסת הקודמת היתה זבת חלב ודבש, בהשוואה לנוכחית
• על איילת שקד: “אילת שקד היא שרה מעולה, היא לא מייצגת את הקו שלי, אבל היא שרה מעולה”
• על הליכודניקים החדשים: הם התופעה הכי עצובה שקוראת בפוליטיקה הישראלית.
  הם רוצים להחליף את ביבי שהוא כעט הכי שמאלן בליכוד. את מי הם בחרו? יואב קיש, האכזבה הכי גדולה שלהם.

“אני מהמר עלי”

כששאלנו אותו מה יקרה ב-4 ביולי, הוא לא היסס ואי אפשר היה לפספס את הניצוץ השובב בעיניו כשהשיב “אני מהמר עלי”.
אבל הימורים לחוד ומציאות לחוד, ובר-לב מספיק ריאלי כדי לדעת שככל הנראה זה לא ייגמר בסיבוב אחד. מול מי הוא יעלה לסיבוב לנו? לדבריו זה יהיה מול עמיר פרץ או אבי גבאי.

המנגנון המפלגתי תומך בעמיר פרץ ובבוז’י ואם אחד מהם ייבחר, המשמעות היא שתמשיך המחנאות הישנה אבל בר-לב מאמין שהמשחק לא אבוד ושעכשיו יש הזדמנות לפרק את המחנאות ולהביא משהו חדש. ובכל זאת, לאיזה מחנה הוא שייך? “אני לא נמצא בשום מחנה, אני במחנה מפלגת העבודה”, הוא משיב.

מה יקרה ביום שאחרי שייבחר?

אם ייבחר לראשות המפלגה, מתכוון בר-לב לקיים פריימריז פתוחים שיאפשרו לכל אחד מתוך המפלגה או מחוצה לה להתמודד על ראשות המחנה, המשמעות היא שגם יאיר לפיד, למשל, יוכל להתמודד, אם כי בר-לב לא מאמין שזה יקרה.

ואם לא ייבחר?

“ברור שאני נשאר, לא באתי לפני יומיים ואחרי יום ביקשתי להיבחר וגם לא עזבתי את המפלגה 2-3 פעמים”
הוא לא מזכיר במפורש את שמותיהם של אבי גבאי ועמיר פרץ, אבל לא קשה לנחש שאליהם הוא מתכוון.

קל מאוד לחבב את עמר בר-לב, קל גם להאמין לו ויש הרבה מאוד סיבות טובות להעריך אותו, כולל רקורד עשיר של עשייה. גם אם לא ינהיג את מפלגת העבודה, אין ספק שהמפלגה זקוקה לאנשים כמוהו בתפקידי מפתח.