ימי מלחמה, נדמה שכל הווייתנו התמקדה במבזקים, בלוויות, בביקור פצועים, בשליחת חבילות, בדאגה לחיילים. בטלוויזיה משודרים אין סוף פאנלים, פרשנויות, דיווחים ועוד ועוד ועוד דיבורים על המסך
ודווקא בימים אלה, כאשר נראה שאנחנו סובלים ממנת יתר של דיבורים ופרשנויות, הגיע הזמן לדבר קצת אחרת, לנהל דיון אמיתי, לשמוע, כן, אבל גם להשמיע ובשביל זה בדיוק נועד “קפה מדיני”. מפגש בגובה העיניים של אזרחים עם ח”כ רונן הופמן, חבר בוועדת החוץ והביטחון ומומחה בתחום המו”מ המדיני והפסיכולוגיה של הסכסוך. הזדמנות לשמוע את הדברים ללא פילטרים, לשאול שאלות ולהציע הצעות, הזדמנות חשובה לאזרחים ולא פחות מכך גם לנבחרי הציבור.
בקפה המדיני שהתקיים השבוע בגינת ביתי השתתפו 30 איש, למרות התראה קצרה יחסית. היו שם אנשי שמאל ואנשי ימין ואנשי מרכז, נשים וגברים, בלוגריות, פעילים חברתיים וחבר כנסת אחד.
את הערב פתח רונן הופמן בסקירה על המצב המדיני-פוליטי-בטחוני, עם דגש על הפסיכולוגיה של הסכסוך ועל הצורך בהבנה עמוקה של הצד השני ושל תרבותו ודרך המחשבה שלו לצורך קיום מו”מ מוצלח. כמו כן, ציין רונן את חשיבות החוסן הפנימי ואת אווירת התמיכה וההתגייסות חסרת התקדים לטובת החיילים המאפיינת את התקופה.
ברוח זו, נפתח הדיון הפתוח על ידי יפית שזו וגל ברקן, יוזמות סיירת האמהות שנולדה מתוך צורך אישי והפכה במהרה לקבוצה המונה כיום יותר מ-600 חברות הממפות צרכים ספציפיים ביחידות שונות ובאמצעות תרומות מוצרים וכסף בארץ ובחו”ל מספקות את החסר ומביאות את הציוד ליחידות שונות (באישור מיוחד של פיקוד העורף). חברות הסיירות מתנדבות גם בתחנת הרענון של דורון אלבז במושב מסלול המספקת מזון, ציוד, מקלחות, תספורות ועוד לאלפי חיילים מדי יום. קבוצה מקבילה, “עם האמהות“, מרכזת פעילות התנדבותית של סיוע לנשים שבעליהן גויסו.
דיברנו גם על “שעת האמהות” – פרויקט שהחל כפרויקט כתיבה של בלוגריות סלונה שהביעו חשש מפני הסלמה של המצב לאחר שנמצאו גופות הנערים החטופים ושהביא את נקודת המבט הנשית על המצב (ולא רק, שכן גם גברים השתתפו בו, כולל רונן הופמן). בהמשך לפרויקט זה מתוכננים מפגשי שיח של נשים וחברי כנסת על הדרך הלאה.
קיימנו דיון ער אך מכבד על הפערים התרבותיים וקשיי התקשורת ביננו לבין הערבים/פלסטינים ובתוך שני העמים, על הצורך בשינוי מהותי בתפיסה ועל השיח – האם עליו להתחיל מלמטה ולחלחל כלפי מעלה? אולי ההפך? או אולי שניהם גם יחד. לא תמיד הסכמנו והיופי שבדיון היה דווקא במגוון הדעות שעלו בו. לקינוח, דיברנו גם על חשיבות ההסברה ואופן הצגתה של ישראל כלפי חוץ וגם על ההבדל בין הסברה לבין שיווק ומיתוג המדינה.
קיום הערב הוכיח לי מעל לכל צל של ספק כמה חשוב לקיים שיח פתוח ולנסות לחשוב יחד, אזרחים ונבחרי ציבור, אנשי ימין לצד אנשי שמאל ואנשי מרכז, יהודים וגם ערבים, על היום שאחרי ועל הדרך לפתור סכסוך ארוך וכואב שהמחיר שכולנו משלמים עליו הוא כבד מנשוא.
