ביום הזיכרון הממלכתי לרצח רבין, ראש הממשלה בנימין נתניהו עסוק בעיקר בניסיון לשכנע אותנו שהוא לא אשם בהסתה. האם עשה אז נתניהו מספיק ומה הוא עושה היום?
שבוע אחרי עצרת הזיכרון שכמעט שלא שהיתה ושהפכה מיוזמה אזרחית של מעגלי שיח לעצרת פוליטית של המחנה הציוני, מציינים היום, י”ב בחשון, את יום הזיכרון הממלכתי לזכרו של יצחק רבין.
הבוקר הורים שלחו ילדים לבתי הספר בחולצות לבנות כדי שישתתפו בטקסי זיכרון ויקיימו בהמשך היום שיח על חופש הביטוי ועל גבולותיו. אחר הצהריים יתקיים טקס האזכרה הממלכתי בהר הרצל ותתקיים ישיבת מליאה מיוחדת בכנסת ובמהלך היום דגלים יורדו לחצי התורן. הערב יתקיימו גם מעגלי שיח בירושלים, תל אביב וחיפה ביוזמת קואליציית “זוכרים את הרצח, נאבקים על הדמוקרטיה“
ועל רקע אירועי הזיכרון הממלכתיים והפעילויות החינוכיות, בימים האחרונים מתקיים דיון סביב שאלת ההסתה ומקומו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהיה לפני 21 שנה יו”ר האופוזיציה.
אמש העלה ראש הממשלה לדף הפייסבוק שלו פוסט המלווה בסרטון שבו הוא מציג דוגמאות לדברים שאמר בזמנו בגנות דברי ההסתה נגד רבין, מתוך נסיון לשכנע שלא היה לו כל חלק בהסתה אז.
בסרטון, שאורכו 54 שניות, מובא קטע מנאום של נתניהו בעצרת בחירות שהתקיימה 7 חודשים לפני הרצח ברמת הגולן וקטע מראיון לערוץ 2 שהתקיים 3 חודשים לפני הרצח. אכן, בסרטונים אלה, מגנה נתניהו את הסתה נגד ראש הממשלה המכהן אז, יצחק רבין.
אך דוגמאות אלה אינן קיימות בחלל ריק. אל מול השאלה האם מספיקות שתי דוגמאות אלה להוכיח שאכן נתניהו נלחם (בכל כוחו?) בהסתה, עומדות מספר עובודת אחרות שאי אפשר לשכוח:
אי אפשר לשכוח את התהלוכה בצומת רעננה במרס 1995 שבראשה צעד נתניהו ומאחוריו ארון קבורה שהמילים “רבין קובר את הציונות” עליו ולצדו צועד תליין עם חבל תליה.
אי אפשר לשכוח איך עמד נתניהו על המרפסת בכיכר ציון באוקטובר 1995, מול קהל של עשרות אלפים מפגינים שצעקו “רבין בוגד” ו”רבין רוצח”, עמד על המרפסת ושתק.
אי אפשר לשכוח שגם כאשר התריע בפניו ראש השב”כ על החשש מפני רצח פוליטי, נתניהו בחר לא לעשות דבר.
אי אפשר לשכוח שגם כאשר פנה אליו בנימין “פואד” בן אליעזר בכנסת באוקטובר 1995 במילים ” עליך לרסן את אנשיך אחרת זה ייגמר ברצח”, נתניהו לא עשה דבר.
אי אפשר לשכוח שנתניהו היה אז ראש האופוזיציה, מי שהיה צריך להיות הראשון שיזעק בכל מקום ובכל הזדמנות נגד הסתה, הראשון שאסור היה לו לעמוד מנגד מול ההמון. אך מלבד שתי האמירות שהביא נתניהו אתמול, נתניהו שתק ושתיקה יכולה בקלות רבה מדי להתפרש כהסכמה שבשתיקה.
אי אפשר לומר שלא היתה אז הסתה.. היא היתה, גם רבין עצמו דיבר עליה, 3 ימים לפני שנרצח.
מי שלחץ על הדק האקדח שרצח את ראש הממשלה יצחק רבין ב-4.11.95 הוא יגאל עמיר, לא בנימין נתניהו. מדינה שלמה הוכתה הלם מהרצח ואת הסימנים המקדימים שהיו (והיו) קל הרבה יותר לקרוא בדיעבד, עם משקפי החוכמה שלאחר מעשה. אבל בניגוד לאזרחי המדינה, למי שעמד אז בראש האופוזיציה היה מידע נוסף, היו אזהרותיהם של פואד ושל ראש השב”כ, הוא ראה את ארון המתים, שמע את הצעקות. הוא ראה, שמע, הקשיב ושתק ולכן אינו יכול לנקות עצמו לחלוטין מאחריות ולהגיד שלא היה חלק מההסתה. אולי מן הראוי היה שבמקום שימהר לנקות את עצמו, היה קם נתניהו ואומר “טעיתי אז” ויוזם פעילות נחושה לניקוי החברה הישראלית משיח של הסתה שקיים גם היום.
היום, 21 שנה אחרי, מדינת ישראל שסועה לא פחות מאז וההסתה הפכה לתופעה יומיומית במציאות שלנו. כמו לפני 21, נתניהו נושא היום באחריות להנמיך את הלהבות והפעם אחריותו רבה עוד יותר, מתוקף תפקידו כראש ממשלה. היום, כמו לפני 21 שנה נתניהו לא פועל נגד הסתה. היום, הוא ראש ממשלה שפועל לפילוג, שמסית נגד התקשורת, שזועק “הערבים נוהרים לקלפיות”, שתוקף כל מי שמבקר אותו גם ביקורת לגיטימית, לא מתלהמת וסבירה, החשובה כל כך לשלמותו של משטר דמוקרטי. היום נתניהו הוא ראש ממשלה שמשתמש במילה “הסתה” ככלי שרת, שמתייג כל ביקורת נגדו כהסתה נגדו ושממשיך להתעלם מכל הסתה אחרת. היום, כמו אז, נכשל נתניהו בתפקידו.
