חזרתו של ברק לפוליטיקה טרפה את הקלפים בשמאל והובילה לאיחוד דרמטי ראשון בינו לבין מרצ, בתיווכה של סתיו שפיר. שבוע לפני הגשת הרשימות, הכל יכול לקרות
בבחירות ספטמבר 2019, שם המשחק, יותר מתמיד, הוא איחודים. השיעור הגדול ביותר שלמדנו בבחירות אפריל 2019 הוא שאיחוד מביא כוח ופיצול מביא כישלון. האיחוד של כחול לבן הביא 35 מנדטים, הפיצול של הימין החדש העיף אותם אל מתחת לאחוז החסימה ולמרות שמה שריסק באמת את מפלגת העבודה היתה התנהלותו של אבי גבאי, הרי שהפרידה המאוד לא אלגנטית שלו מציפי לבני היא חלק בלתי נפרד מהכישלון.
זו אחת הסיבות שכאשר אהוד ברק הכריז על התמודדותו בבחירות, לא כחלק מרשימה קיימת, אלא ברשימה עצמאית שהוא עומד בראשה, החשש הגדול ביותר היה החשש מפני פיצול נוסף שיגרום לאובדן קולות משמעותי בשמאל. הסקרים הצביעו על תמיכה רחבה מאוד של הציבור באיחודים בשמאל (וגם בימין) והיה ברור שזו שאלה של זמן לפני שיתחילו לדבר על חיבורים.
דבר אחד בטוח, כניסתו של ברק לזירה הפיחה רוח חדשה במערכת בחירות מנומנמת במיוחד.
ברק דחק את שותפיו למחנה לפינה ואילץ אותם לחשב מסלול מחדש. למרבה הצער, העבודה בראשותו של פרץ בחרה במסלול ההתאבדות ושעטה לעבר קצהו של הצוק, כשידיו של פרץ על ההגה ואורלי לוי עם הרגל על הגז, רק חבל שהחיבור המוזר הזה, שנשען (אולי) על אג’נדה חברתית ועל האמונה הלא מבוססת שזה בדיוק מה שיביא את קולות הימין הרך, מזכיר בעיקר את ריטואל ההתאבדות של הלמיננגים ומעולם לא היה פוטוגני כמו סצנת הסיום הדרמטית של “תלמה ולואיז” (שם, לפחות, היה גם איזה סוג של לוגיקה שחסרה פה לחלוטין).
מרצ, לעומת זאת, בחרה להתעשת ובתיווכה של סתיו שפיר, שנכנסה לתפקיד המתווך אה-לה גבי אשכנזי באיחוד כחול לבן, ישבה עם ברק עד שעלה עשן לבן וצולם צילום הסלפי של הסלפי עם ההכרזה על החיבור.
סתיו שפיר: נאמנה לדרך, או בוגדת?
סתיו שפיר כבר רמזה שאם לא תזכה בראשות העבודה, היא לא מבטיחה להישאר ועל החלטתה לעבור למחנה הדמוקרטי היא כבר זכתה לביקורת כ”בוגדת” במפלגת העבודה או ככזו ש”לא יודעת להפסיד”. אך השאלה האמיתית היא האם מפלגת העבודה אליה נכנסה שפיר בראשית דרכה הפוליטית, מפלגה לה תרמה תרומה לא מבוטלת, היא אותה מפלגת העבודה שהיא עוזבת ולטעמי, התשובה היא לא. המפלגה הוותיקה עברה תהפוכות רבות, החליפה יו”רים בקצב מסחרר ובסבב האחרון, עם אבי גבאי, זכתה לנוק אאוט ערכי לא פחות מזה האלקטורלי. עזבו אותה דמויות משמעותיות שהרגישו שהבית הוא כבר לא אותו בית והדרך לא מובילה לשום מקום. בעזיבתה, סתיו שפיר בחרה בדרך שהיא מאמינה שתוביל להחלפתו של נתניהו, אחרי שהבינה שמפלגת העבודה צועדת במסלול אחר לחלוטין.
מה יקרה עכשיו?
בעוד שבוע בדיוק ייסגרו הרשימות לכנסת ובפוליטיקה הישראלית, שבוע הוא נצח ועדיין, הכל יכול לקרות. עמיר פרץ, שסגר עם אורלי לוי על זוגיות אקסלוסיבית שבה היא, שלא עברה את אחוז החסימה, מקבלת 3 מקומות במפלגה שמתהדרת היום ב-6 מנדטים, מבין אולי שהוא לא בדיוק חתם על דיל חייו ועשוי לחפש דרך לצאת מזה ולחבור בכל זאת למחנה הדמוקרטי. בתרחיש אחר, דמויות משמעותיות אחרות בעבודה, כמו איציק שמולי, יעזבו את העבודה לטובת המחנה הדמוקרטי. רק דבר אחד בטוח, מי שלא יעשה כלום בשבוע הקרוב, מוטב שיתחיל לעדכן קורות חיים ולעיין במודעות הדרושים.
ובינתיים, בימין
אחרי ששקד דרשה וקיבלה את ראשות הימין החדש, עדיין עומדת על הפרק האפשרות של חבירה לחברים הקיצונים מימין – פרץ, סמוטריץ ובן גביר. מושכי החוטים בבלפור לא מעוניינים לראות את שקד בראש מחנה הימין שמימין לליכוד וממשיכים לעודד את הברית הכהניסטית ולקרוא לרפי פרץ לא לוותר על מקומו בראש. איילת שקד לא צפויה לוותר בקלות וספק אם היא מעוניינת בחבירה לבן גביר וחבורתו, אבל אולי החשש מפני חזרה על אירועי אפריל 2019 עשויה לדחוף אותה לחבור בכל זאת. נצטרך להמשיך לעקוב ולראות.
