שומן טראנס, צ’יפס וממתקים? לא בבית ספרנו

הנחיות חדשות של משרד החינוך אמורות לשנות את התמונה התזונתית במזנוני בית הספר. האם עולם ההפסקות עומד לעבור מהפך? ומה חושבים על זה התלמידים?

**עדכון**

מאוד נדיר שאני שמחה לטעות, אבל היום זכיתי לטעות ואני שמחה.

כשכתבתי את הפוסט הזה לא הייתי אופטימית לגבי מהפכת הבריאות של מזנוני בתי הספר. טעיתי. בסופו של היום הראשון ללימודים חזר בני הביתה עם בשורה – “הקפטריה השתנתה לגמרי, אימא”. אז עכשיו יש סלטים להרכבה ויש אפילו פסטה והברד, אפילו הברד הוא בריא ואין קולה זירו. אבל מה שהפתיע אותי במיוחד זה שהבן שלי לא לגמרי מבואס מהשינוי. כן, הוא יתגעגע לבורקסים ולזירו, אבל הוא בהחלט מוכן לנסות את הדברים החדשים.

עכשיו נראה איך זה יעמוד במבחן המציאות.

התפריט החדש בקפטריה

כבר שנים שבמשרד החינוך שוקדים על הנחיות שנועדו לשמור על בריאות התלמידים. כבר לפני שנה וחצי נחקק חוק שקובע קנסות שיוטלו על מי שימכור מזון אסור ועל מי שלא יפרסם את ההרכב התזונתי של המזון הנמכר אך חוזר המנכ”ל בו מפורטים המזונות המותרים הופץ רק השבוע ויוגש לאישור ועדת החינוך של הכנסת בשבועות הקרובים. הסנקציות שנקבעו יוטלו החל משנת הלימודים הבאה, כדי לאפשר תקופת הסתגלות. האם אנחנו עומדים בפתחה של מהפכה? לא כל כך מהר, כנראה.

אז מה אסור ומה מותר?

מותר: כריכים מלחם מקמח מלא עם טונה, אבוקדו, ביצים וגבינות דלות שומן, ירקות, פירות, סלטים, יוגורט טבעי, פירות יבשים, טופו ופסטה עם רטבים דלי שומן.

אסור: שניצל, מלווח, בורקס, ג’חנון, נקניקיות, חטיפי שוקולד, מאפים מתוקים, ממתקים, משקאות מתוקים וממותקים.

מזנון בית ספר במרכז הארץ (צילום: חדוה מנדלסון)

למה בכלל לקנות אוכל בבית הספר?

הצעירים שלנו מבלים בבית הספר שעות ארוכות. המתבגר שלי חוזר בשלוש או גם בארבע, לפעמים הוא שוכח את הכריך בבית ולפעמים מה שהוא לקח איתו פשוט לא מספיק, כי מה לעשות, מתבגרים הם סוג של בור ללא תחתית. לפעמים הם סתם רוצים משהו קטן ומפנק או מבקשים להתרענן במשקה צונן באמת. מזנון בית הספר הוא אחד המקומות אליהם מנותבים דמי הכיס ובין הקולה והמאפה (או המים המינרליים והתפוח), הם לומדים דבר או שניים על התנהלות כלכלית נכונה.

מה הם חושבים על זה?

אחרי ניסיונות דיבוב ארוכים, התרצה המתבגר וסיפר שהוא וחבריו קונים במזנון בעיקר שתיה קלה וממתקים אבל גם יצירות מופת קולינריות מפוקפקות כמו שניצל (מטוגן, כמובן שמטוגן וכנראה שגם מעובד) בבגט עם צ’יפס בצד. שוקולד וממתקים הם קונים לפני מבחנים, כי אם יש עובדה תזונתית אחת שהם הפנימו, זה שסוכר וקפאין טובים לריכוז. גם ימי הולדת הם סיבה טובה למסיבה מתוקה.

האם מזנון בית הספר מציע גם אופציות אחרות? כן, יש גם כריכים בריאים, אבל לא ממש קונים אותם. לפחות לא החברים מהכיתה שלו. אולי בכיתות אחרות, אולי הגדולים יותר, לא ברור. ומה יקרה אם לא יהיה שניצל בבגט, למשל? שאלה טובה. יהיו אלה שיתרצו ויקנו חלופה בריאה, אחרים יעדיפו להישאר רעבים ולא לאכול משהו שהם לא אוהבים.

הילדים שלנו לא חיים בוואקום. הם מודעים למה שבריא ומה שלא, אבל הם פשוט מעדיפים לאכול ג’אנק, או לפחות זה כך אצל חלקם. השורה התחתונה בשיחה היתה שהוא וחבריו מעדיפים שהסטטוס קוו התזונתי יישמר.

חינוך מתחיל בבית

לפני כעשור מערכת החינוך הבריטית עברה מהפכה תזונתית מתוקשרת בהובלתו של “השף העירום” ג’יימי אוליבר שהביא למהפך בתפריטי ארוחות בית הספר. הבריטים, שהקשר בין המטבח המסורתי שלהם לבריאות אפילו לא מקרי, לא היו שלמים עם השינוי והגדילה ועשתה אימא אחת בעיירה מתועשת בצפון, ג’ולי קריצ’לו, שהגיעה מדי יום לשער בית הספר עם משלוחי המבוגרים, פיש אנד צ’יפס, נקניקיות מטוגנות ושאר מטעמים עתירי שומן, קלוריות ופחמימות ריקות. לדבריה, היא עשתה זאת כי הילדים לא אוהבים את האוכל המוגש בבית הספר. ערכו התזונתי של המזון לא ממש הטריד אותה.

 גם בישראל יש מי שמקפיד על תזונה בריאה ויש מי שלא. רוב המשפחות נמצאות מן הסתם אי שם באמצע. במקפיא הביתי תמצאו שניצלים מעובדים לצד אפונה ובמזווה מתארחת מנה חמה לצד קמח כוסמין אורגני. בארוחת הערב נראה ירקות טריים וגבינות דלות שומן, אבל מדי פעם גם מזמינים פיצה או המבורגר. ילדים רבים מודעים למה בריא ומה לא וכנראה שרובם מעדיפים את מה שמופיע ברשימת ה”אסור” של משרד החינוך.

הבחירות שלנו בענייני תזונה הן בחלקן לפחות תולדה של חינוך. בית הספר לא יוכל לחנך לתזונה נכונה ילד שבביתו הנושא אינו זוכה להתייחסות. עד כמה תשפיע המהפכה התזונתית על הורי העתיד שיחנכו את ילדיהם אחרת? את זה נגלה רק במבחן המציאות.

מהפכה בלתי אכיפה ואינטרסים

מעבר לשיקול הערכי, ספק גדול ששנה מהיום מזנון בית הספר יעבור מהפך. ראשית, כמעט בלתי אפשרי לאכוף את ההנחיות. האם למשרד החינוך יש יכולת לשלוח פקחים לבתי הספר? האם יצפו מבית הספר עצמו להיות הגורם האוכף? האם במערכת שהצרכים בה רבים והמשאבים מועטים, נושא זה יזכה לעדיפות גבוהה? האם סכומי הקנסות שנקבעו, 9,000 ₪ למכירת מזון אסור ו-1,500 ₪ לאי-סימון הרכב תזונתי מרתיעים מספיק? כמו כן, בית הספר או הרשות המקומית גובים סכומים לא מבוטלים ממפעילי המזנונים בשכירות חודשית. ברגע שתיפסק מכירת המוצרים הפופולריים ביותר, המחזור יקטן ויכולתם של המפעילים לעמוד בתשלומם תיפגע. חלקם אף עשויים לשקול את הכדאיות של הפעלת עסק במחזור מצומצם וישנם מזנונים שפשוט יקרסו כלכלית.

אולי שנה מהיום לא יהיו ממתקים במזנון בית הספר. כשזה יקרה, כנראה שהתלמידים פשוט יקנו ממתקים במקום אחר ואז נוכל להתנחם בכך שגם אם הם ממשיכים לאכול זבל, לפחות הם לומדים שיעור חשוב בהתארגנות ובתכנון מראש.