אולי הוא גבר-גבר שרירי ומקועקע עם פה גדול וחיבה לאיומים, אבל בראיון לגלי צה”ל, הוא נשמע כמו שילוב בין ילד פגוע וחמות פולניה. הצל יושב בחושך, לבד, בגללכם
כבר כמעט שנתיים שיואב אליאסי, הראפר המכונה “הצל” רואה בעצמו סוג של מנהיג פוליטי עממי, קולם של אנשי הימין הקיצוני. הוא טוטאלי, הוא בוטה, לא בוחל בקללות ובאיומים ואיכשהו גם ניחוח קל של אלימות דבק בפעילותו (אבל הוא מכחיש, אז אולי התבלבלנו וזה בכלל ריח של זיעה). הוא גבר-גבר עם שרירים גדולים וזרועות מקועקעות שמישיר מבט זועף למצלמה, פניו עטורות זיפים ודם של פוטושופ. הוא המנהיג הגדול וחייליו הם “האריות”. יש את זה ביותר עתיר טסטוסטרון? כנראה שלא.
אבל שלשום הסביר “הצל” שנמאס לו, הוא כבר לא מוכן לשכב על הגדר בשביל כל הימין, להיות הפראייר שסופג את האש, הוא עשה יותר מכולם ונגמר לו והוא מזמין את חייליו למצוא לו מחליף. בשורה התחתונה, מדובר בכבוד וכבודו של הצל ספג חבטה, הוא נעלב, המסכן ואם לא תחזיקו אותו חזק, הוא עוד רגע הולך לשבת בחושך, לבד, כמו חמות פולניה. אז אולי נדמה לכם שהצל הוא אריה שואג גדול וחזק אבל כנראה בפינה החשוכה שבה הוא בחר לשבת תמצאו לא אריה גדול רעמה, אלא חתול קטן ואפרפר שמלקק אגו פגוע.
בראיון לגלצ מרחיב “הצל” ומסביר שבסך הכל, כל מה שהוא רוצה זה חיבוק. כי בימין לא שומרים על כבודם של אנשים, לא מחבקים מספיק, לא יודעים להגיד תודה כשצריך ולפעמים, גם מישהו שהוא גבר-גבר עם זיפים, או אריה שואג, צריך לשמוע מילה טובה ואולי לקבל ליטוף ודגדוגים מאחורי אוזן ימין. אם נשמע לנו מוזר שמי שמוביל בגאון שיח בוטה ואלים ברשת מדבר על חיבוקים, זה כנראה כי אנחנו קונים את התדמית המעוותת של מה מגדיר “גבר-גבר”. האמת היא שדווקא כנותו של הצל כשהוא מדבר על כך שנפגע, כמעט מעוררת אמפטיה כמו שהדיבורים שלו על כבוד חושפים את מה שמניע אותו באמת.
מה פגע בו כל כך, באריה השואג של הימין? הוא לא רוצה להגיד, אבל הוא יספר לנו בכל זאת, אם נבקש יפה. העצרת, חברים, העצרת. לעצרת התמיכה בחייל היורה הוזמן ראפר שרירי אחר, זה שנורא דומה לו אבל הוא מישהו אחר שבמקרה הוא גם יריבו הגדול? אז את סאבלימינל הזמינו ואת הצל לא, כי הצל “מזוהה פוליטית” (וזה כנראה משהו שקרה לגמרי במקרה).
והצל נעלב אבל מחה את הדמעות (בשרוול, כמובן, לא בממחטה, הוא גבר-גבר) והמשיך להילחם על העצרת, פרסם אותה והביא אליה לא מעט מ-225,000 עוקביו, אותו כוח רעיוני אדיר שלדבריו הוא בוחר לא להפוך לכוח פוליטי וכלכלי, גם אם הוא יכול, כי הוא פשוט לא רוצה.
אך גם לפני העצרת הרגיש “הצל” שהוא משלם מחיר על מעורבותו הפוליטית. הוא “שק החבטות של השמאל”, התקשורת חוגגת עליו ומרימה קמפיינים נגדו, אומרים שהוא טיפש, לועגים לו ב”ארץ נהדרת” ואראל מרגלית מדבר עליו לא יפה. לפעמים אפילו הימין מתנער ממנו, כשהוא רוצה להיות נאור. ואם זה לא מספיק, גם בעתיד חוזה “הצל” קשיים כי ביום ששרת התרבות, עליה מגן “הצל” בחירוף נפש, תשתלט על גל”צ, היא תשמיע את אביב גפן ולא אותו. ואל תזלזלו לרגע בפגיעה עתידית צפויה, זו יכולת השמורה בדרך כלל לחמות פולניה מהזן המתקדם בלבד.
אז מה יקרה אם לא נחזיק אותו חזק? מה יהיה אם “הצל” יממש את איומו ויפרוש?
תכלס, לא יקרה כלום. אבל הוא מבהיר שהוא לא באמת פורש, פשוט אנחנו לא הבנו אותו נכון. הוא רק מוריד רגל מהגז, ממשיך להילחם, אבל אחרת (איך?) כי מי יעשה את זה במקומו? אולי ההוא שממש דומה לו אבל הוא לא הוא? או אולי הכוכב העולה החדש והמשעשע, “הערפל“?
כך או אחרת, מישהו יימצא למלא את המשבצת של זה שצועק הכי בוטה והכי חזק, כי בישראל 2016 אנחנו לא יודעים לנהל שיח שאינו אלים ורווי שנאה. “הצל” לא המציא את התופעה, הוא רק עוד אחד שרוכב על הגל העכור שהולך ומתגבר עם “הצל” או בלעדיו וזה האיום האמיתי כאן.