אני אישה עסוקה מדי שמפרפרת בין העבודה לילדים ומחרימה פחמימות, היא צעירה, עסוקה מדי וצמחונית ובשיחת טלפון אחת מצאנו נקודות השקה ושלושה מתכונים שמגדירים מי אנחנו
פרויקט המסובין של פסח הקסים אותי, בעיקר כי אני אוהבת מאוד שיתופי פעולה בין בלוגריות, שמזכירים לי את ימי הראשונים בסלונה ואת הפרויקט הזוגי המשותף הראשון שלי, עם ענת חנה עשת. אבל מהרגע הראשון ידעתי שלא יהיה לי זמן לקחת בו חלק ושאיאלץ לוותר. זה לפחות מ שחשבתי עד שהגיעה הפניה מדלית שהציעה שנשתתף בו יחד, ה”כן” יצא לי מהמקלדת בלי שאפילו אחשוב על כך, גם כי הרעיון קסם לי וגם כי אני מחבבת מאוד את דלית וחשבתי שיהיה אתגר מעניין למצוא את המשותף בינינו.
שיחת טלפון אחת הספיקה לנו. אמנם דלית ואני מנהלות אורח חיים שונה מאוד, אבל שפה משותפת מצאנו מהר מאוד וגם שלושה מתכונים שיהוו את נקודות הממשק בין חייה וחיי.
דלית היא רווקה צעירה וצמחונית. אני פחות צעירה ומגדלת מתבגר חובב פסטה ובררן וילדונת מתוקה עם יצר הרפתקנות קולינרית מרשים. שניהם אוהבים לעזור במטבח ואוהבים לאכול דברים מאוד שונים. אבא שלהם הוא הבררן הגדול מכולם ואם כל זה לא מספיק מסובך, אני מנסה להימנע ככל האפשר מאכילת פחמימות ובוחנת מעבר לתזונת פליאו.
אבל לפני שנצלול אל המתכונים, תרשו לי לכתוב כמה מילים על שותפתי לפרויקט. מעבר להיות צעירה רווקה וצמחונית, הצצה לבלוג שלה חושפת עוד כמה דברים חשובים. קודם כל, נדמה לי שהיא מכורה לא פחות ממני לאנטומיה של גריי, אבל בעוד שאני צופה פסיבית בסדרה, היא אפילו כתבה עליה. מעבר לטריוויה, היא בחורה עם אומץ בלתי רגיל. גיליתי את זה לראשונה דרך הפוסט שלה בפרויקט אנשי השנה של הבלוגריות לשנת 2015 שבו בחרה דלית בעצמה וסיפרה על עצמה ועל חלומותיה. הפוסט הזה ריגש אותי כשקראתי אותו לראשונה לפני שנה וחצי כמעט וגם בקריאה שנייה היום. בפברואר 2016 דלית עשתה את זה שוב כאשר כתבה על התמודדותה עם מצב בריאותי לא פשוט ועל החיים גם תווית של “חריגה”. קראו את הפוסט הזה, אני מבטיחה שלא תתחרטו. על הנחישות של דלית אפשר ללמוד עוד בפוסט שעוסק בדימוי גוף ובפעילות גופנית ועל הקשר המיוחד שלה עם אחותה אפשר לקרוא בקישור הזה, בפוסט שאני, כמי שיש לה חצי אחות שנולדה וגדלה בארץ אחרת, נהניתי מאוד לקרוא. בקיצור, הבנתם למה אני מוקסמת מדלית?
ועכשיו למתכונים, כי הבטחנו אוכל ואתם בטח כבר רעבים.
התשובה שלי למינסטרונה של אימא שלי שדלית שיתפה, היא מרק כתום, שהוא מסוג המרקים שגם ילדים וגם מבוגרים אוהבים, ולא סתם מרק כתום, אלא “מרק כתום חלום” של פאני רוטשטיין שהיא חברה טובה, המנטורית שלי במטבח ובשלנית בחסד. טעמתי אותו והכנתי אותו בעצמי והוא אכן חלומי.
דלית שיתפה את גרסת הפסח/פליאו למאפי פילו ממולאים במנגולד וגבינות שאני מכינה וכיוון שההבדל בין הגרסה הרגילה לגירסה הפליאוליתית והכשרה לפסח הוא בסך הכל שלא משתמשים בפילו ומחליפים אותו בדפי אורז או בכלום, אני בוחרת להביא מתכון אחר על בסיס מנגולד, של קציצות מנגולד וגבינות.
המתכון האחרון הוא מתכון לקרפצ’ו, דלית שיתפה בקרפצ’ו סלמון שאני מאוד אוהבת ואני נותנת את התשובה הצמחונית והססגונית עם קרפצ’ו סלק שקל כל כך להכין שזה כמעט מצחיק.
קחו כמה סלקים יפים, קלפו אותם, שטפו ונגבו היטב. השתמשו במקלף כדי לחתוך את הסלק לפרוסות דקיקות, סדרו על צלחת והוסיפו שמן זית, לימון ומלח גס. מעלה אפשר להוסיף גבינה בולגרית, גבינת עזים או גבינה כחולה, נבטי חמניה או עלי רוקט ואגוזים. ככה פשוט, ככה טעים ולא חייבים להיות צמחונים כדי ליהנות מהמנה הזאת.
חג שמח!
