אנחנו פצצה מתקתקת: תשובה לרב ליפשיץ

הכותרת לא בישרה טובות. “המתייוונים עדיין כאן: זוגות מעורבים – פצצה מתקתקת”. כן, “זוגות מעורבים”, אני ובן זוגי למשל, הנם פצצה מתקתקת, והילדים שלנו? מסוכנים, אולי אפילו מסוכנים מאוד

מרחיקים מהדת בשם טוהר הגזע

הכתבה, שהתפרסמה באתר “סרוגים”, לא מיועדת לדתל”שיות כמוני, אבל היא מדברת על אנשים בדיוק כמוני, אז הרשיתי לעצמי לקרוא ועם כל מילה שקראתי, החושך הלך וגבר.

כותב שם הרב שמואל ליפשיץ: ” קשה שלא להצטמרר מהנתונים: למעלה מ-90,000 זוגות מעורבים חיים בארץ וילדיהם ממלאים את הרחובות ואת בתי הספר. זו פצצה מתקתקת“. הילדים שלי, “ממלאים את הרחובות ואת בתי הספר” והם, מסתבר, מסוכנים, הם “פצצה מתקתקת”. הבנתם?

זיו, המתבגר החכם והמקסים שלנו שלא מזמן הניח תפילין וקרא בתורה לראשונה, עטוף בטלית. סיון, החכמה ומקסימה לא פחות, שאוהבת להיות אימא של שבת, לברך על החלה ולחלק לכולנו, הילדה שבגאווה רבה פתחה את ארון הקודש בבר המצווה של אחיה (בבית שמואלי, מקום של יהדות מאירת פנים), הם פצצה מתקתקת. הם מסוכנים. אולי לרב ליפשיץ יש איזה טלאי בשבילנו ובשביל הילדים המסוכנים שלנו?

ולמה אנחנו מסוכנים? אולי כי בעוד שבוע, לצד החלה ויין הקידוש, נגיש הודו, תפוחי אדמה וכרוב ניצנים והילדים יקבלו מתנות קטנות שנניח באישון לילה תחת עץ מקושט לכבוד החג של אבא שלהם?

אז זהו, הרב ליפשיץ, שלא. הילדים שלנו הם לא פצצה מתקתקת והמשפחה שלנו ממש לא מסוכנת. אנחנו משפחה מעורבת, זה הכל וכל אחד ואחת מאיתנו יודע בדיוק מי הוא ומה הוא. אני והילדים יהודים, אבא שלהם לא יהודי. המשפחה שלי מאיטליה, המשפחה שלו מג’מייקה. אני גדלתי בישראל והוא באנגליה ולילדים יש משפחה בכל העולם כמעט. הילדים שלנו יודעים את כל זה ומכבדים את המורשת של שנינו. הם ילדים עשירים, עשירים מאוד, כי הם זכו לא רק בתערובת משובחת של גנים, הם זכו גם בעושר תרבותי ובהזדמנות ליהנות מכל העולמות ובעיקר, הם זכו בטונות של ביטחון בזהות שלהם. הם חיים בישראל כי אבא שלהם ואני החלטנו שכאן הכי טוב לנו והם חוגגים את כל החגים היהודיים כי לאימא שלהם זה חשוב וכי אבא שלהם זורם עם זה. הם חוגגים גם את חג המולד כי זה כיף וזה בסדר, זה לא מאיים על הזהות או על היהדות שלהם, גם אם זה מאיים על הזהות ועל היהדות של הרב ליפשיץ, כנראה, כי אחרת אני לא מבינה למה הוא כל כך מוטרד.

מדברים על אור ומשדרים חושך

בכתבה שלו, שמדברת על אור אבל משדרת חושך, מדבר ליפשיץ על הסכנה של “ההתייוונות”. המתייוונים שדיברו על פתיחות ועל נאורות מסוכנים כי פתיחות ונאורות הם האנטיתזה לייחודיות של העם היהודי. אז זהו, שוב הרב טועה ובעיקר מטעה. אפשר להיות פתוח ואפשר להיות נאור ועדיין להיות ייחודי, יחיד ומיוחד ויהודי. צריך פשוט לרצות את זה. ואתה יודע משהו, כבוד הרב? יהדות פתוחה ונאורה היא משהו שאנחנו רוצים, רוצים מאוד אפילו. אבל יהדות חשוכה, מקובעת ומפחדת מהצל של עצמה? לא תודה. כאלה אנחנו, אוהבים אור, פתיחות, נאורות, פלורליזם אפילו. חושך ושנאה כלפינו עושים לנו את זה קצת פחות. אולי זה מוזר, אבל ככה זה, אולי זה קטע כזה של מעורבים.

ועוד משהו. אני לרגע לא טוענת שקל להיות מעורבים או שפשוט לקחת אחריות לבד על הזהות היהודית של ילדים. אני גם לא אומרת שאין לפעמים קונפליקט  בין תרבויות בבית מעורב. זה ממש לא קל, אבל זה מצוין לחיזוק הזהות וזה בוודאי לא דבר רע או מסוכן.

גילוי נאות: גדלתי בבית דתי ובבגרותי אני חיה אורח חיים חילוני. אני נוסעת בשבת ואוכלת שרימפס (אבל לא חזיר), אני צמה ביום כיפור ולא אוכלת חמץ בפסח. אני לא בטוחה אם יש אלוהים או אין אבל אני בטוחה בזהות היהודית שלי ואוהבת אותה ואת המורשת היהודית. אני לא מנהלת אורח חיים דתי אבל אני מקפידה לכבד אחרים ואת הבחירות שלהם בחיים. אני לא חייבת לאף אחד דין וחשבון על הבחירות שלי ולא ברור לי למה יש אנשים שחושבים שזה לגיטימי לשפוט אותי, בעיקר כשהם מתיימרים לדבר בשם אלוהים.