קצת יותר משבוע אחרי השבעתו ועוד בטרם נרגעו הרוחות ממחאת הנשים שהוציאה מיליוני בני אדם לרחובות, טראמפ חותם על צווים מקוממים ומעורר גל מחאה חדש שמאיים להפוך לצונמי
אם חשבנו אולי שעם השבעתו לנשיאות, יהפוך דונלד טראמפ לממלכתי יותר, ינהג באחריות ובשיקול דעת ויבין ש”דברים שרואים מכאן לא רואים משם”, נכונה לנו אכזבה. הדונלד נכנס לתפקיד במלוא המרץ ובשבוע הראשון לכהונתו החל מיד לחתום על צווים נשיאותיים שנועדו למחוק את מדיניות קודמו בתפקיד, ברק אובמה.
בין צו שנוי במחלוקת אחד למשנהו, הספיק גם הנשיא הנכנס לשלוף כמה אמירות תוקפניות נגד האויב הגדול – התקשורת, לחבק את קהילת המודיעין איתה התכתש עד לאחרונה, להכחיש אמירות לפיהן הנוכחות בהשבעתו היתה דלה, לתקוף את מחאת הנשים הגדולה, להצהיר שיורה לחקור הצבעות בניגוד לחוק ולאיים בביטול פגישה עם נשיא מקסיקו אם זה לא יסכים לשלם על החומה שטראמפ מבקש להקים. אין ספק שההספק של טראמפ מרשים במיוחד, איך הוא מצליח למצוא זמן רב כל כך למתקפות הציוצים שלו, לא ממש ברור.
בינתיים הרושם הוא שטראמפ מצטיין בעיקר בביטולים ובצעידה אחורה לעבר שמרנות. את תכנית הפעולה בנושא שינויי האקלים הוא כינה “מזיקה ולא נחוצה” והחליט לבטלה (האם התחממות הגלובלית היא רק אשליה, או שטראמפ סובר שהחור באוזון מיטיב עם עור הפנים?). זכויות ללהטבים? חלילה. הפלות? אל דאגה, טראמפ כבר מיהר לשבח את צעדת המתנגדים להפלות ובמקביל לחתום על צו המונע מימון פדרלי לארגונים התומכים בהפלות. ההשפעה ההרסנית של צו זה על חייהן של נשים ברחבי העולם לא ממש מטרידה אותו.
זרים – החוצה!
מכל החלטותיו של טראמפ, החלטה אחת הוציאה את אזרחי ארה”ב גם מהכלים וגם (שוב) מהבית ועוררה לא מעט ביקורת מצד מנהיגי מדינות כמו צרפת, בריטניה, גרמניה וקנדה.
על פי מדיניות ההגירה החדשה עליה החליט טראמפ בשורה של צווים נשיאותיים, תכנית קליטת הפליטים בארה”ב תושעה למשך 4 חודשים, תיאסר כניסת פליטים מסוריה עד לעריכת “שינויים משמעותיים” וב-3 החודשים הבאים לא יונפקו אשרות כניסה לבאים מעיראק, מסוריה, מאיראן, מלוב, מסומליה, מסודאן ומתימן. איסור הכניסה על אזרחי שבע מדינות אלה כולל גם תושבי קבע הנושאים בגרין קארד אך שאינם אזרחים. מעבר לעצם ההחלטה, הבחירה דווקא במדינות אלה שאזרחיהן לא היו מעורבים בטרור בעוד שיצואניות הטרור הגדולות אינן מופיעות ברשימה, נראית תמוהה.
כבר אתמול עוכבו אזרחים ממדינות ההגבלה, חלקם עוד במדינות המוצא, בטרם עלו לטיסה לארה”ב וחלקם בארה”ב. שני אזרחי עיראק בעלי אשרה שעוכבו בניו יורק כבר הגישו תביעה נגד טראמפ והכאוס ברחבי המדינה חוגג.
בעולם שבו “מוסלמי” הוא כמעט שם נרדף ל”טרוריסט” אולי ציפה טראמפ שהחלטתו תתקבל בברכה, או לפחות שלא תעורר התנגדות. אך נראה שרבים הם אזרחי ארצות הברית שלא שכחו את שמדינתם היא מדינת הגירה שנבנתה על ידי מהגרים שבאו אליה להגשים את חלום החירות.
Thousands standing with refugees and immigrants at the Indianapolis Airport. No hate. No fear. Refugees are welcome here. #NoBanNoWall pic.twitter.com/Ruj1CgwwyI
— John Green (@johngreen) January 30, 2017
האם ישנו אזרח אמריקאי שאבות אבותיו לא הגיעו אם מבחירה, מכורח או בכפייה מאירלנד, מפולין, מאיטליה, מקניה או מניגריה או גם מאיראן או מצרים? עבור כל אלה, החלטתו של טראמפ היא סטירת לחי מצלצלת המטילה בספק את זכותם לעצמם אמריקאים ומאירה בזרקור את כוונתו של טראמפ כאשר בנאום ההשבעה שלו אמר שהוא מחזיר את השלטון לעם אך נמנע מלהגיד מי נכלל בהגדרה זו. הצו עליו חתם בימים האחרונים טראמפ מבהיר מי לא כלול בהגדרה ומה הקריטריונים של הנשיא הנוצרי הלבן החדש של ארצות הברית.
ביממה האחרונה יצאו שוב המונים להפגין. הטוויטר רוחש וגועש בציוצים על מוקדי המחאה, על עזרה משפטית לאלה שכניסתם נמנעה, על האבסורד שבהחלטה. לצדם מפרסמים רבים את סיפורי ההגירה שלהם, של הוריהם ושל אבות אבותיהם. הם ממחישים בסיפוריהם את משמעותה של מדינת הגירה, שהיא הרבה יותר מסך כל חלקיה ומתריעים מפני העוול שעושה הנשיא החדש למהותה של המדינה שבראשה נבחר לעמוד.
כעת עומדת על הפרק האפשרות שבית המשפט לא יאפשר לטראמפ ליישם את המדיניות החדשה, אך האם יהיה הנשיא החדש קשוב לקולות העולים ברשת וברחובות? האם הוא יחשב מסלול מחדש או שיתחפר בעמדתו ויצא למלחמה נגד אזרחיו, מלחמה שפוטנציאל ההסלמה שלה עצום. מרי אזרחי בארה”ב? בימים אלה, זה כבר לא נשמע כל כך מופרך.
