יזמות מול הים ואיש עם זקן

אורי בורי הוא אגדה מקומית בעכו. יזם, בשלן בחסד, אנציקלופדיה מהלכת ומי שבנה בשתי ידיו שתיים מהפנינים בעיר: המסעדה הוותיקה והמשובחת שלו ומלון אפנדי הקסום

מלון אפנדי שוכן במבנה עתיק בלב העיר עכו. זה מסוג המקומות שלמציאות היומיומית אין בהם דריסת רגל ועם הכניסה פנימה, עוברים, כמו באורח פלא, למקום אחר, עם ניחוח של ארצות רחוקות ותחושה של חלום. אך אורי ירמיאס, המוכר יותר בכינוי “אורי בורי”, המקבל את פנינו בלובי הוא לא זר מארץ רחוקה ובוודאי לא רחוק. הוא חלק בלתי נפרד מהנוף של עכו, איש גדול עם חלומות גדולים שהוא מגשים בדרך הכי מעשית שיש. עבודה קשה, יסודיות, הקפדה על פרטים ובלי פשרות. איכות וטוטליות הם כאן שם המשחק.

ניכר מאופן שבו הוא מציג כל חדר וכל חלל במלון, שהמקום הוא מפעל חיים שהוא קשור אליו בעבותות של אהבה. המבנה הישן שוחזר תוך הקפדה על הפרטים הקטנים ביותר והצמדות טוטלית לשיטות העבודה ולחומרים המקוריים, משימה לא פשוטה כלל כאשר מדובר במבנה בן מספר תקופות ובטכניקות שאבדו מן העולם. במרתף היין המשוחזר נמצא אוסף יינות ישראלים משובחים, תקרות החללים מעוטרות בציורים מרהיבים, הריהוט ייחודי והאווירה נינוחה. מלבד מרתף היין ישנו במלון ספא עם חמאם וגג המקיף אל העיר ואל הים, לשם עלינו לפנות ערב לצפות בשקיעה, עם כוס קאווה ביד וקול קריאת המואזין המתנגן ברקע.

המלון הוא חלק ממיזם “אוצרות הגליל“, מיזם ללא מטרת רווח שהשיקה לפני כשלוש שנים הפילנטרופית ואשת העסקים רעיה שטראוס בן דרור, המיועד להביא לקפיצת מדרגה של הגליל המערבי באמצעות הזנקת תחום התיירות באזור. המיזם מבוסס על חזון “ישראל 15” בפיתוח מכון ראות בשיתוף רעיה שטראוס בן דרור, הקורא להפיכת ישראל לאחת מחמש-עשרה המדינות המובילות בעולם באיכות חיי תושביהן.

עם מבט אחרון עורג והבטחה לחזור לשהייה מפנקת שחייבת גם לכלול פינוק בספא ובחמאם, עזבנו את המלון וצעדנו את הדרך הקצרה למסעדה המפורסמת הנושאת את שמו של אורי בורי.

בשבילי, זה היה ביקור ראשון שם. זה לא יהיה הביקור האחרון. בלי הגזמה, ארוחה הטעימות שהוגשה לנו היא אחת הארוחות הטובות שאכלתי מימי וללא ספק הארוחה הטובה שאכלתי אי פעם במסעדה בישראל.

אל השולחן הוגשו, בזו אחר זו, מנות דגים ופירות ים מופלאות. חומרי הגלם היו טריים וטופלו באופן מדויק. פה לא תמצאו חסילון עם מרקם של גומי, דג שיובש בבישול ארוך מדי או מנה סתמית. היו מנות מעוטות מרכיבים אבל מצוינות, מנות מורכבות יותר וכמה מנות מפתיעות במיוחד, כמו מנת הפתיחה של מה שנראה כמו פלפל אדום מתוק ממולא אבל היה למעשה אבטיח מיובש (אחרי שהתייאשנו מניחושים, אורי בורי גילה לנו את הסוד).

בין השאר, הוגשו לנו קרפצ’ו שמביא את הים נטו לצלחת, המוגש עם בצל סגול (אני בחרתי להודות לבצל על הטעמים שהוסיף ולהזיזו הצידה לטובת הדג)

סלמון מעושן עדין עם סורבה וסאבי מעלף

מרק דגים קליל וטעים

קדירת שרימפס עם ארטישוקים (טריים, כמובן שטריים)

קלמרי עם זוקיני ירוק ושאר ירקות

דג ברוטב שום נפלא שאי אפשר היה שלא לספוג בחתיכת לחם טרי.

לקינוח הוגש מגוון גלידות שכללו גלידת מנטה טרייה, גלידת הל וסורבה עדין ששחה בשלולית של רוטב קיווי.

אורי בורי לא למד בישול בבית ספר לקולינריה ולא התמחה אצל שפים גדולים. הוא אוטודידקט שכמו בפרויקט השחזור של האפנדי, גם במטבח הוא יורד לפרטי פרטים, מדייק, מקפיד ואף פעם לא מתפשר. השירות הקשוב, המחויך והמקצועי משקף גם הוא גישה שלא רואים מספיק במקומותינו. הרגשנו בבית, הרגשנו שלצוות איכפת שיהיה לנו טוב ושנהיה מרוצים לחלוטין. פחות מזה פשוט לא מתקבל על הדעת.

תוך כדי שנהניתי ממנה אחת והתלבטתי אם לגלות איפוק או לחזור לאחת המנות האחרות שקסמה לי במיוחד, חשבתי שהדבר היחיד שחסר כדי שהערב הזה יהיה ממש מושלם זה לראות את אורי בורי בפעולה. את המשאלה שלי, להיכנס איתו למטבח, זרקתי לחלל האוויר והוא נענה בחיוב. הביקור הבא שלי בעכו יהיה בקרוב ויכלול צפייה במאסטר בפעולה במטבח שלו, אתם, כמובן, תוזמנו לקרוא ולצפות.