השיח על אלימות עוסק לרוב בקורבנות האלימות, אך יש מעט מאוד עיסוק בפעילות למניעת אלימות שהיא קריטית במיוחד בחברה שבה החשיפה לאלימות רק גוברת ומחריפה
אחד האירועים המרכזיים של היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים הוא כנס ויצ”ו השנתי המוקדש לנושא ובוחן בכל שנה היבט אחר שלו. השנה, בחרו נשות האגף לקידום מעמד האישה להתמקד בסוגיית המניעה. במקום לדבר על הטיפול בקורבנות אלימות או איזה טיפול לתת לגברים אלימים, השאלה שנשאלה בכנס היא איך עוצרים את האלימות לפני שהיא מתרחשת וזאת על רקע החשיפה הגדולה לאלימות שרק הולכת וגוברת ורמתה הולכת ומקצינה.
זה לא סוד שילד שגדל בית אלים עלול להפוך למבוגר אלים, אך החשיפה לאלימות אינה מוגבלת לגילויי אלימות בתוך המשפחה וילדי המאה ה-21, גם אלה הגדלים בבית עם מערכות יחסים בריאות וללא גילויי אלימות, חשופים לאלימות כמעט בכל מקום – אלימות קיימת בגן, בבית הספר, בטלוויזיה, ברשתות החברתיות ולא רק שם. נזקי החשיפה קשים ביותר.
הדוברים המרכזיים בכנס התמקדו בשלושה היבטים של טיפול מניעתי באלימות. מיכל דליות “סופר נני” הציגה את הזירה הביתית והמשפחתית, תמיר ליאון, אנתרופולוג וחוקר תרבות הציג את הזירה החינוכית-ממסדית ושחר סגל, תסריטאית ויוצרת טלוויזיה הציגה את הזירה התקשורתית. בהמשך הכנס הוקרן הסרט “שלי ורק שלי – האמנם?” הדן במניעת אלימות והתקיים דיון עם יוצרי הסרט, מריסה ואיתן וצלר.
את הדוגמאות הקשות ביותר לאלימות לה חשופים ילדינו, הביא תמיר ליאון בהרצאה מטלטלת שהתמקדה בחשיפה לאלימות במשחקי מחשב ובמוזיקה שבני נוער שומעים. אם חשבתם, כמוני, שהאלימות במשחקי מחשב באה לידי ביטוי בעיקר דמויות שיורות זו בזו ללא אבחנה (שזה חמור בפני עצמו), הדוגמאות שהביא ליאון ממחישות עד כמה דמויות מצוירות עם תתי מקלע הן רק קצה הקרחון. משחקי מחשב פופולריים שנמצאים במיליוני בתים ברחבי העולם מציגים לא רק אלימות פיזית ברוטלית, אלא גם אלימות מינית קשה כלפי דמויות נשיות. משחק בו הדמות עוצרת את מסע ההרג כדי “לפרוק מתחים” (באופן אלים) אצל זונה ומשחק אחר שבו הזקן זוכה בניקוד על ביצוע מעשי אונס בדמויות נשיות הם שתי דוגמאות שהביא ליאון שגורמות למשחקי הירי והפיצוצים להיראות כמו משחק ילדים תמים וזה כמובן חלק מהבעיה. הדוגמאות שהיא ליאון מעולם מוזיקת המועדונים אליה נחשפים בני נוער, היו קשות לא פחות. על המסך הוצגו מילות שיר של להקה פופולרית, במיינסטרים של תרבות הנוער. השיר, “קטינות” מדבר על מין עם נערות צעירות מאוד ומתאר באופן גראפי ובוטה אקטים מיניים. זה מה שהילדים שלנו שומעים כשהם יוצאים לבלות, אלה המסרים אליהם הם נחשפים ושמהווים חלק מהחינוך המיני שלו הם זוכים מסביבתם. את הנזק העצום שגורמות להם האלימות הבוטה והתפיסה האלימה והמעוותת של מיניות אפשר רק לדמיין ואם נדרשת רמת אלימות כזאת כדי לספק את הצורך בריגוש של בני נוער, מה יספק את הצורך בריגוש כאשר הם יהפכו למבוגרים? איזה מין מערכות יחסים יפתחו צעירים שגדלו אולי עם דוגמה בריאה בבית, אבל בסביבה וירטואלית וחברתית חולה כל כך?
חלק מהרצאתו של ליאון, כולל מילות השיר הקשות מאוד, מופיעות בסרטון. אזהרה: התוכן קשה
המשחקים והמוזיקה עליהם דיבר ליאון לא מתפתחים כמובן בוואקום ומצביעים על קיומה של תעשייה שלמה שמייצרת תוצרים אלימים יותר ויותר כדי לספק צורך של הצרכנים בריגוש שדורש בכל פעם רמה גבוהה יותר של אלימות, כי החשיפה מפתחת אדישות, אטימות וצורך במשהו קיצוני יותר.
אבל גם ילד שלא משחק במשחקים אלימים ולא מאזין למוזיקה עם מסרים קיצוניים כל כך (איך יודעים שלא? איך בכלל אפשר לשלוט בזה?) נחשף לשיח אלים ברשתות החברתיות, לסרטים עם סצנות אלימות, לאלימות שמגיעה אלינו היום בכל ערוץ ומכל כיוון. איך זה משפיע על המבוגר שהוא יהיה? איך הוא ילמד להפריד בין האלימות הווירטואלית לה הוא חשוף לבין התנהגות מקובלת במציאות? איך הוא יפתח מערכות יחסים בריאות כאשר מגיל צעיר הוא כבר חשוף לאלימות מינית ולהחפצת נשים? איך האלימות הסובבת אותנו משפיעה גם עלינו, המבוגרים?
בישראל 2016 כולם יודעים שאלימות במשפחה היא דבר פסול, אבל מדי יום נפתחים 96 תיקים בגין אלימות במשפחה, עליה של 60% מנתוני השנה שעברה. בישראל 2016 נרצחו 14 נשים ולמעלה מ-12,000 נשים טופלו ברשויות השונות ובמקלטים בגין אלימות במשפחה. בישראל 2016 80% מהמורים מדווחים שנחשפו לאלימות במשפחה בקרב תלמידים ושליש מהמורים דיווחו על אלימות במערכות יחסים בין תלמידים. בישראל 2016 האלימות גוברת אבל יש ירידה של 36% בטיפול בילדים ובנוער במרכזים למניעת אלימות, ירידה שנובעת בין השאר ממצוקה תקציבית.
על רקע החשיפה המסיבית לאלימות והעליה באלימות, חשוב יותר מתמיד לפעול פעילות מניעתית, לטפל בבעיית האלימות מהשורש, זה המסר של ויצו ביום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים וזה הנושא שצריך לעמוד בראש סולם העדיפויות – לא מספיק לטפל בתוצאות האלימות, צריך לפעול כדי למנוע אותה.
החדשות הטובות הן שפותחה בוויצו תכנית לבניית מערכת יחסים בריאה ומניעת זוגיות אלימה שמלווה בסרט שהפיק האגף לקידום מעמד האישה. להזמנת סדנאות והרצאות להורים, צוותים חינוכיים, אנשי מקצוע, בני נוער וצעירים ניתן לפנות בטלפון למספר 03-6239791 או במייל.