אם את נאבקת באנס, עשי זאת בעדינות

מה גרם לשוטרים לעצור קורבן אונס ולהאשימה בתקיפה של הגבר שאנס אותה בברוטליות ואיך מעצר זה מצעיד אותנו אחורה ומוסיף עוד מכשול בדרכן של נפגעות שמבקשות להתלונן?

התנהלות מערכת החוק והמשפט במקרי אונס מלמדת אותנו לא מעט שיעורים חשובים. אם מהאונס הקבוצתי הברוטלי בהרצליה למדנו שאם אנסים שוברים מספיק את רוחה של נאנסת, היא לא תוכל להתעמת איתם והם יוכלו לצאת לחופשי, מקרה אונס חדש מלמד אותנו שיעור חשוב בהלכות אונס – אם את מתנגדת, גלי זהירות, שמא תפצעי את האנס, כי את עלולה לשלם על זה מחיר כבד, נוסף לאונס.

הסיפור שמסעיר מאתמול את הרשת (ובצדק) הוא סיפורה של אישה שהיתה במערכת יחסים עם גבר אלים. לשניים יש בת משותפת והגבר ריצה בעבר עונש מאסר של שנה וחצי על תקיפת האישה. לאחרונה נפגשו השניים ובערב שאחרי המפגש, פרץ הגבר לדירת האישה ואנס אותה אונס אלים.

למחרת האונס, הסגיר האנס עצמו למשטרה והאישה הוזמנה להעיד ובשלב זה התרחש הטוויסט בעלילה הטרגית. כאשר שאלו השוטרים את האנס על פשר חתך עמוק על צווארו, הוא טען שמדובר מעשי ידיה של הנאנסת. היא טענה שהאנס חתך את עצמו, לאחר שאיים כי ירצח אותה ואז יתאבד והשוטרים? הם עצרו את האישה על תקיפת מי שאנס אותה.

שוב: אישה עברה אונס ברוטלי ונעצרה כי ניסתה להתגונן מפני האנס, מפני אדם שכבר ריצה עונש מאסר על אלימות. אם לא היתה מתגוננת, היו בוודאי שואלים אותה השוטרים “למה לא התנגדת?”, אבל היא התגוננה, אבל כנראה שלטעמם של השוטרים התגוננה קצת יותר מדי ופצעה את האנס.

השופט מיהר לשחרר את האישה ולנזוף בשוטרים שטענו ש”רק ביצעו החלטה של הקצין” את המעצר תירצו בכך שחשדו שהאישה מוסרת עדות כוזבת ובתגובה הרשמית של המשטרה נטען ש”לא היה מנוס מלעצור את האישה בגין שיבוש בהליכי משפט”. חשוב לציין שבניגוד לנטען בתגובה, המעצר היה על “תקיפה שגורמת חבלה של ממש” ולא על שיבוש הליכי משפט.

גבר באזיקים (Image by 4711018 from Pixabay)
התגוננת מפני אנס? את עלולה להיעצר (Image by 4711018 from Pixabay)

הפעם, השופט עצר את הפארסה והורה לשחרר את האישה, אך הנזק כבר נעשה. אישה שכבר היתה קורבן לאלימות, אישה שעברה אונס ברוטלי מידי מי שכבר פגע בה בעבר, אישה שלמרות כל אלה נלחמה, התגוננה והעידה במשטרה, נעצרת, נאזקת ומובלת להארכת מעצר בפני שופט.

במערכת הצדק של ישראל 2017 קורבנות תקיפה מינית נמצאות בתחתית של התחתית של סדרי העדיפויות. כשאישה שהותקפה מתלוננת שואלים אותה למה התלבשה כפי שהתלבשה, למה היתה במקום שבו היתה, למה לא התנגדה, למה לא ניגשה מיד להתלונן, למה העלתה תמונה מסוימת באינסטגרם, למה יצאה עם גברים מסוימים או עם מספר מסוים של גברים. אין סוף שאלות שנועדו להסיט את האשמה מהתוקף אל הקורבן. גם כאשר תלונה של נאנסת צולחת את מסלול המכשולים, מתעממת עם התוקף ומגיעה למשפט (שם יהיו שופטים שיבקשו ממנה אולי “להדגים” את התנוחות בהן נאנסה, למשל) זה נגמר לא פעם ולא פעמיים בעסקת טיעון או בעונש קל בלבד לתוקף. עכשיו יצטרכו קורבנות אונס לשאול את עצמן שאלה חדשה: “כמה כוח אני יכולה להפעיל כשאני מתגוננת מפני האנס שתוקף אותי? האם אני עלולה להסתבך אם אפצע אותו?” וגם אם לא נתגונן, האם עלינו לחשוש מפני כל פציעה שתופיע על גופו של האנס, גם אם לא אנחנו נגרום לה?

האירוע הזה מוסיף עוד חסם בפני קורבנות תקיפה מינית. עכשיו גם אם נתגונן, אם נילחם בתוקף, עלינו להיזהר, שמא נגרום נזק גדול מדי לאנס המסכן, כי אם חלילה הוא ייפצע, הוא ידמם, הוא ייפגע, אולי נמצא את עצמנו עומדות אזוקות מול שופט ואולי הוא לא ימהר לשחרר אותנו, מי יודע? מי מוכנה לקחת את הסיכון?