שני כנסים של ויצו שהתקיימו לאחרונה העמידו במרכז הבמה את סוגיית ההסללה המגדרית העומדת בדרכו של השוויון ודנו בפתרונות מעשיים לעולם שבו נשים אינן רק “סינדרלה בוורוד”
יום האישה כבר מאחורינו וחודש האישה מתקרב לסופו ועכשיו שנדמו רעשי הרקע, אפשר לחזור לעסוק בעבודה היומיומית החשובה לקידום שוויון מגדרי, לסכם כמה מאירועי היום ולהביט קדימה, מעבר למחוות ולמילים, אל הצעדים המעשיים הננקטים לקידום שוויון.
תחת הכותרת “עד מתי נהיה סינדרלה בוורוד?” התמקד כנס יום האישה של ויצו בהיבטים שונים של ההסללה שמקבעת את אי השוויון המגדרי.
בדברי הפתיחה לכנס, שאלה אתי בורקין, יו”ר האגף לקידום מעמד האישה בויצו “נשים כבר יודעות לזהות את המכשולים המגדריים ואת ההסללות, אז למה אנחנו עדיין מנציחות אותן?” למה יש פינת רופא ולא מרפאה, למה חנה’לה אופה עוגה? למה לאבא יש סולם ואימא שרה “ילדי לא יבכה אף פעם”? מה החלק שלנו, הנשים, בהנצחת המודלים הישנים, המפלים, המסלילים?” הדוגמאות שהביאה בורקין נותנות לנו הצצה להשפעה העצומה שיש לכל הפרטים הקטנים בחיינו ובחיי הילדות והילדים שלנו שיחד מייצרים את אותה הסללה שאחראית במידה רבה להיעדרן של נשים מתחומי עיסוק מסוימים ומצומתי קבלת החלטות. אותה הסללה שגורמת לחברה ולנו, הנשים, להאמין שנשים אינן “מתאימות” או “מסוגלות” לעסוק בתחומים מסוימים, אותה הסללה שמנתבת אותנו בנחישות לכיוונים אחרים וגורמת לנו להפנות את גבנו לתחומים אחרים.
חברת הכנסת מרב מיכאלי דיברה על חשיבותו של קמפיין #metoo שהחידוש שבו הוא שהשיח, לראשונה, מתמקד לא בפגיעה, אלא בפוגעים. מיכאלי ציינה את השפעתה העצומה של הוליווד כמעצבת תודעה והזכירה שגם היום, הוליווד נשלטת בעיקר על ידי גברים. נשים בהוליווד מרוויחות שליש מהגברים, 85% מהבמאים הם גברים, 92% מהכותבים הם גברים, המציאות שאנחנו רואים על המסך הגדול היא מציאות של גברים.
“הדרך שלנו החוצה מהכלוב עוברת בנכונות לוותר על אישור של הנשיות”, אמרה מיכאלי והבהירה שהכוונה אינה שלא נטפח את עצמנו ולא נשאף להיראות טוב, אלא שנבין מה המחיר שאנחנו משלמות על כך ונחליט כמה ממנו אנחנו מוכנות לשלם.
הרצאתה של אתי עבדי, סמנכ”לית אסטרטגיה בקבוצת “מקאן אריקסון” התמקדה בתדמיתו של הפמיניזם ובצורך למתג אותו מחדש ונתנה זווית נוספת של המשמעות הרבה שיש לתדמית על דרך המחשבה והתפיסות שלנו בתחומים שונים בחיים.
הצגת הפרסומות שזכו לאות הקלון לפרסומת הסקסיסטית נתנה הצצה לעוד דרך שבה נשים נתפסות ותפיסות מיושנות מונצחות.
קמפיין אות הקלון מתקיים זו השנה התשיעית. הפעם ניתן אות הקלון המתמיד לחברת FIX וחמש פרסומות עלו לשלב הגמר: יין בעיר, בנק איגוד, עזריאלי.קום, מגנום דאבל והמשביר לצרכן.
למידע מפורט על קמפיין אות הקלון 2018 והפרסומות שעלו לגמר
אם חלקו הראשון של הכנס עסק בהצגת היבטים שונים של הסללה, הרי שחלקו השני דיבר על פתרונות מעשיים בשטח.
חמוטל ברקן-בארי, בעלת רשת החנויות TOMMY & ANNIKA דיברה על השפעת הבחירה בצעצועים על הסללה מגדרית והציגה את תפיסת עולמה הבאה לידי ביטוי מעשי במכירת צעצועים ללא אבחנה מגדרית.
טל ברייר בן מוחה, מייסדת “מנהיגותה – חינוך מודע מגדר”, דיברה על ההסללה הקיימת בגני ילדים ועל השינויים שהובילה בעשרות גנים מודעי מגדר. כחלק מפעילותה, יזמה בן מוחה את קבוצת “ספרות שווה” המעניקה חשיפה לספרים שמבטאים תפיסה שוויונית.
אורלי אטלס-כץ, מנכ”לית משותפת ב”ענני תקשורת” נתנה הצצה לדרכים בהן הסללה מתרחשת על המסך הקטן ועל הצעדים הננקטים בהפקות מקוריות כדי לשנות תפיסות מגדריות קיימות.
יעל ארד, המדליסטית האולימפית הישראלית הראשונה, הציגה דרך סיפורה האישי מעורר ההשראה את הקשיים, הזדמנויות והאפשרויות העומדות בפני נשים וגברים בעולם הספורט ומחוצה לו.
הנושאים הבוערים שמעסיקים נשים
בכנס נוסף לרגל יום האישה, התכנסו כמה מהנשים הבכירות במשק למועדון ארוחת הבוקר של חברת הייעוץ הגלובאלית Tefen” ישראל” לדיון על הנושאים הבוערים שמעסיקים כיום נשים.
“פמינזם זו מילה גסה שמתפרשת כאגואיזם ואף אשה חרדית לא אוהבת להיות אגואיסטית. אנחנו לא פמיניסטיות, אבל אנחנו כן נשים מועצמות, שמקבלות את מה שהן רוצות וגם יכולות לטפל במשפחה שלהן”, אמרה בכנס כלת פרס ישראל הרבנית עדינה בר שלום. היא דיברה על חשיבותו של חינוך ברמה גבוהה ועל הצורך באנשי מקצוע מהשורה הראשונה גם בחברה החרדית. על הדרת נשים אמרה בר שלום ” אני מתמרדת ומתנגדת לכל הפרדה מגדרית במרחב הציבורי, כולל אוטובוסים, מדרכות. יש הרבה נשים חרדיות שחושבות כמוני ומתביישות להגיד. לדעתי ש”ס טעתה כי היא הוקמה כמפלגה מאחדת והיא איבדה את הדרך”.
ח”כ ד”ר עליזה לביא, לשעבר יו”ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי הביעה את שמחתה על קיום האירוע והוסיפה: “אני מנסה לחשוב דווקא על מי שלא נמצאת איתנו בחדר הזה, שלא יכלה להיות פה בגלל בעיות תחבורה ציבורית, השכלה, מי שאין לה מספיק כלים ולצערי היא לא כאן איתנו עכשיו. רבות מאיתנו אין להן אפילו את חופש הבחירה”. “חלק גדול מהנשים שצעדו קדימה לא מתבוננות אחורה” היא הוסיפה וציינה את המחסור במועמדות נשים לפרס ישראל. “מדינת ישראל היא המדינה המערבית שמובילה הכי הרבה חקיקה לטובת נשים אבל קיימת בעיה עם חינוך ואכיפה” היא סיכמה.
שרית ארבל מנכ”לית ויצו ישראל: “לא מוותרת לאף אשה, לא לחרדית, לא לערבייה ולא לאף אחת. כולנו מכירות את תקרת הזכוכית החיצונית של החברה אבל כל אחת מאיתנו צריכה לנפץ את הקירות הפנימיים שלה. זה הכל עניין של וויתורים עצמיים. עדינה בר שלום היא דור המדבר ויש לה עוד דרך ארוכה לסלול כדי שנשים חרדיות יצליחו להיות בכנסת ובכל מקום בחברה הישראלית”.
