הדרת הנשים במרחב הציבורי הישראלי הולכת ומתרחבת וכבר מזמן חרגה מעבר לגבולות החברה החרדית. עכשיו גם אוניברסיטת בר אילן הצטרפה למשחק החדש “מי ישתיק יותר נשים ואיפה”
אם פעם נשים הודרו בקווי מהדרין חרדים בבני ברק, במאה שערים, בבית שמש ובמודיעין עילית, בהדרגה תופעת ההדרה הולכת ומתרחבת ומשתלטת על המרחב הציבורי הישראלי הכללי. בירושלים רקדניות הופיעו על גשר המיתרים, כסוג של פשרה בקרב על הצניעות, צוערים בקורס קצינים קמו ויצאו מן האולם בגלל השתתפות זמרות צבאיות בהופעה, חיילות בלהקה צבאית אחרת לא הורשו לשיר את “התקווה” ובשדרות ביקשו להשאיר את ההופעה בטקסים לאומיים לידי גברים בלבד (וחזרו בהם לאחר שההחלטה עוררה סערה ציבורית).
עכשיו גם אוניברסיטת בר אילן מצטרפת לחגיגות ההדרה ואסרה על סטודנטיות לשיר בטקס יום השואה. לצד הזעם על עצם ההדרה, זכתה האוניברסיטה (ובצדק) לריקושטים על כך שבתגובה לתלונות השיבה שכבר שנים אינה נהוגה שירה כלל בטקסיה, דבר שהתברר כלא ממש מדויק, כפי שהוכח בסרטוני יוטיוב שהעלתה לרשת העיתונאית והבלוגרית הפוליטית טל שניידר.
בדף הפייסבוק “זו לא טעות – זו מדיניות” ישנה התייחסות נרחבת לנושא:
“אז מה, מסתבר שלעלות בעשן כבשנים בשואה (אנה פרנק), להוביל פרטיזנים (חייקה גרוסמן), לצנוח מעבר לקווי האויב ולהיות מעונה עד מוות (חנה סנש) – נשות ישראל מספיק טובות. לשיר במדינת היהודים העצמאית, או להופיע ליד גברים – זה אסור! אוניברסיטת בר אילן הצטרפה לרשימה המכובדת של מוסדות הדרת נשים כשאסרה על הסטודנטיות לשיר בטקס יום השואה, באיחור של שנה מצה”ל שאסר על חיילות להקה צבאית לשיר את התקווה.
מי אמר שישראל לא תהיה איראן?”
וגם אסף הראל, בתכניתו “לילה טוב” התייחס לנושא עם הרבה הומור שלצדו אמירה ברורה, בהחלט סרטון ששווה צפייה.
בדף הפייסבוק “נאמני תורה ועבודה” נשמע בקול רם וצלול (וגם נשי) קול המחאה על ההדרה, שמרגיזה לא פחות גם ציבור דתי לאומי מתון שאינו מעוניין לתת יד למגמת ההתחרדות. שם פורסמה גם הידיעה על החלטה אומללה נוספת, הפעם של אגודת הסטודנטים, באותה אוניברסיטה. במי בחרה האגודה להופיע ביום הסטודנט בבר אילן? לא אחר מאשר הזמר אייל גולן, דמות שנויה במחלוקת ערכית בחוגים רבים.
סטודנטים באוניברסיטה פתחו עצומה במחאה על החלטה זו, בה הם קוראים לביטול הופעתו של גולן.
“בחירתן של האגודות בהופעתו של גולן מביעה תמיכה בזמר ונותנת לגיטימציה למעשיו ולאופן התנהגותו. יתר על כן, מצביעה על קלקול מוסרי חברתי שאנו סבורות וסבורים כי באחריותנו כסטודנטים וסטודנטיות לפעול לתיקונו”
אז למה מדירים נשים מטקסים?
ההלכה היהודית מייחסת לקול זמרתה של אישה תכונות אירוטיות. המושג “קול באישה ערווה” מבוסס על ההנחה ששמיעת זמרת אישה עשויה לגרום לגבר לעוררות מינית לא ראויה. כאישה, קשה לי לשפוט מה גורם לגבר גירוי, אבל לא סביר שבמאה ה-21, בחברה המערבית שבה אנו חיים, גברים הנחשפים בסביבתם לשירת נשים בכל רגע נתון ביממה (ברדיו למשל), יחוו עוררות מינית משמיעת קול אישה שרה בטקס יום השואה. האמת היא שאם גבר חווה עוררות מינית בנסיבות כאלה, יש כאן בעיה והבעיה היא לא בקולה של האישה, אלא במוחו של הגבר והפתרון הוא לא למנוע מנשים לשיר בטקסים (או בכלל), אלא לטפל בגבר ואם כבר חייבים להדיר מישהו, אז בבקשה, גבר ששירת “התקווה” בקול נשי עושה לו את זה, מוזמן להישאר בבית.
ואם כבר אנחנו רוצים לטפל בבעיות מהשורש ולא על ידי הענשה של נשים, כדאי גם לטפל בגברים החווים עוררות למראה ילדות בנות 5 בבגדי ים, כי שוב, הבעיה היא לא בהן, אלא בהם.
