פחות מחודש אחרי שהוחלט לצאת לסבב שני של בחירות 2019, אותם אנשים שהצביעו בעד קיומן צועקים “פוס!” ומבקשים להחזיר את הגלגל אחורה, את המחיר, כרגיל, אנחנו משלמים
פחות מחודש מאותו לילה שבו 74 חברי כנסת טרפו את הקלפים ושלחו אותנו לסבב נוסף של בחירות 2019, פתאום אותם אנשים צועקים “פוס משחק” ורוצים להחזיר את הגלגל לאחור. אל תתבלבלו, הבדיחה הזו היא על חשבוננו ותווית המחיר שאנחנו, אזרחי המדינה, נשלם על הפארסה הזאת הוא לא רק כלכלי, יש פה פגיעה חמורה וקשה בדמוקרטיה.
הסחרחרת של הפוליטיקה הישראלית מעולם לא הסתובבה בקצב שכזה. ב-9 באפריל הלכנו לבחירות, ב-29 במאי הבין נתניהו שהוא לא מצליח להקים ממשלה למרות שעשה שמיניות באוויר והתקפל בגמישות שלא היה מביישת נערת גומי בקרקס וב-25 ביוני הוא, יחד עם חבורה לא קטנה של אנשים שהצביעו בעד הקדמת הבחירות, רוצים לעצור את הרכבת בדרך לתחנה, להפוך את כיוון הנסיעה ולחזור אחורה.
מה השתנה בחודש?
אם זה לא היה עצוב, מקומם ומסוכן, זה היה יכול להיות מצחיק. המהירות שבה החבורה הזאת עושה “אחורה פנה” ומסבירה לנו כמה הבחירות יקרות ומיותרות, פשוט מדהימה. כי בואו נשים את הקלפים על השולחן. כולם ידעו גם ב-29 במאי שבחירות הן מהלך יקר, כולם (ובעיקר שר האוצר הכושל כחלון) ידעו שהמדינה נמצאת בגירעון שיחייב קיצוצים רוחביים כואבים, כולם גם ידעו שהסיבה היחידה שהולכים לבחירות היא כדי להציל את אחוריו של מי שכשל בהקמת ממשלה. שום דבר לא השתנה בשבועות האחרונים, חוץ מדבר אחד – המוטיבציה של נתניהו ללכת לבחירות.
מה נתניהו באמת רוצה?
לא קשה לדמיין את נתניהו יושב עם האסטרטגים שלו, מביט בתוצאות סקרי עומק, מעכל שאין פה חדשות טובות עבורו ומחליט שבחירות רק יפגעו בו. או שאולי בחירות דווקא טובות לו, אבל חיוני שהאחריות על קיומן יונח על פתחו של מישהו אחר וכיוון שהקושי של נתניהו לחתום על כישלון משתווה רק לקושי שלו לחתום בעצמו על צ’ק, הגיע הזמן לספין נוסף. גם לא קשה לדמיין את נתניהו ויועציו יושבים שם בחדר בבלפור ואומרים, “זה הזמן לפייק קמפיין נגד קיום הבחירות. נגיד שצריך לבטל את הבחירות, נראה שאנחנו המבוגר האחראי ואז נלך בכל זאת לבחירות, אבל זו תהיה אשמתם ולא אשמתנו”. בעולם המטורלל של הפוליטיקה הישראלית, אין תרחיש דמיוני מדי.
דבר אחד ברור, כפי שהיה ברור גם לפני חודש. בחירות זה רע לנו. זה מהלך יקר, שמשתק את המדינה לעוד חודשים ארוכים, שימשיך ואף יחריף את הפילוג בעם ושנוגד כל הגיון, כמו גם את ההליך המקובל להקמת ממשלה בישראל. הבחירות האלה הן תאונת דרכים אחת גדולה וקטלנית, הם המסלול הרע ביותר שיכולנו לצעוד בו, אבל מרגע שנלחץ הכפתור האדום ושוגרנו למערכת בחירות, כנראה שאין אפשרות ללחוץ על Undo ולחזור אחורה.
רוב של 74 חברי כנסת הצביעו בעד קיום בחירות. עדיין לא ברור אם משפטית בכלל אפשר להחזיר את הגלגל אחורה ולבטל את פיזור הכנסת, אפילו ברוב מיוחס של 80 חברי כנסת. אבל כך או אחרת, ההחלטה לבטל את פיזור הכנסת בשלב זה היא החלטה בעייתית, בלשון המעטה, שפותחת פתח מסוכן לביטול חוקים אחרים ומהווה פגיעה נוספת בדמוקרטיה שכבר כך סופגת מכה אחר מכה אחר מכה.
בחירות 2019 סבב ב’ נולדו בחטא והן אחת ההחלטות חסרות האחריות ביותר של נתניהו ושותפיו. רבים מאזרחי המדינה, ואני בתוכם, ינשמו נשימה עמוקה של הקלה אם הבחירות ייעלמו כפי שבאו, אבל עם כל הרצון לבטל את הרעה החולה הזאת, כנראה שהפיכת הגלגל בעייתית עוד יותר.
הימים הקרובים צפויים להיות סוערים, אין דרך לדעת איך הספין הזה ייגמר. רק דבר אחד בטוח, אנחנו האזרחים צריכים לשמור על ערנות, להביט מקרוב על מה שנבחרי הציבור שלנו עושים , להבין איזה אינטרסים הם מקדמים ולשאול מי ירוויח מקיום הבחירות ועל הטלת האחריות על קיומן על כתפי אחרים.
