מינוי אישה ראשונה כמפקדת טייסת בחיל האוויר וגיוס גדול של לוחמות הן שתי נקודות חשובות של אור, אבל השינוי האמיתי יגיע כאשר ידיעות כאלה כבר לא ירגשו אותנו
לצד הידיעות המדאיגות על הדרת נשים ועל מגמת ההדתה בצה”ל, טוב לראות שיש גם נקודות אור מעודדות וביממה האחרונה היו לנו שתיים: גיוס של 1,000 לוחמות ליחידות השדה בגיוס הקיץ (כאשר לפני 6 שנים היו בצה”ל כולו 547 לוחמות בלבד) ומינויה אתמול של רב סרן ג’ כמפקד טייסת, אישה ראשונה בתפקיד זה.
ג’, בת 34, התגייסה בשנת 2003 לקורס טיס וסיימה כטייסת במגמת תובלה, בהמשך מילאה מגוון תפקידם פיקודיים בבית הספר לטיסה ובטייסת 135. בשנים האחרונות שירתה כסגנית מפקד טייסת 122 (“הנחשון”), אליה היא תחזור עתה כמפקדת הטייסת. עם מינוייה, תועלה ע’ לדרגת סגן אלוף.
אין ספק שמדובר בשתי ידיעות משמחות במיוחד, מרגשות אפילו, ידיעות שמחזקות את ההבנה שנשים הן חלק בלתי נפרד וחיוני בצה”ל, על כל חילותיו וזרועותיו, למרות שישנם אלה שעדיין מתנגדים לכך ואף עושים ככל שביכולתם כדי להדיר נשים. אין ספק שנשים כמו ג’ הן נשים מעוררות השראה, נשים שמהוות מודל עבור הנשים שיבואו אחריהן ואם החודש גויסו 1,000 לוחמות, בזכות מינויים כמו זה של ג’, נראה בגיוס הקיץ הבא מספר גבוה יותר של לוחמות טריות. אבל זה רק חלק מהסיפור, כי השוויון האמיתי יגיע לא ביום שבו יגוייס עוד מספר שיא של לוחמות או ביום שבו לא יהיה תפקיד בצה”ל שלא יהיה פתוח בפני נשים ואפילו לא ביום שאיש לא יעלה בדעתו להתנגד לנוכחותן של נשים. השוויון האמיתי יגיע ביום שמינוי של אישה לתפקיד מסוים או נוכחותה במרחב מסוים כבר לא יהיו אירוע חריג ומרגש, כאשר לא יהיה צורך לדווח על כך בתקשורת ולדבר על נקודות אור ועל מגמות מעודדות וביום שבו אף אחד לא יעלה בדעתו לשאול נשים שימונו לתפקידים תובעניים, בצבא או באזרחות, “אז מי נמצא עם הילדים?”
ועד שיגיע אותו יום, נמשיך להתרגש מכל מינוי, לעודד כל אישה שרוצה לממש את עצמה, בכל תחום, לגדל בנות שינפצו תקרות זכוכית ובנים שיעמדו לצדן ויסייעו במשימה.
