קבלת שבת במעון לניצולי שואה, ערב של רגעים
ילדה אוחזת בידי קשישה, יד קטנה ורכה ביד קמוטה ומוכתמת גיל, יחד הן רוקדות לצלילי האקורדיון, מביטות זו בעיני זו ומחייכות. רגעים קטנים של חסד, גאווה וגם כאב
ילדה אוחזת בידי קשישה, יד קטנה ורכה ביד קמוטה ומוכתמת גיל, יחד הן רוקדות לצלילי האקורדיון, מביטות זו בעיני זו ומחייכות. רגעים קטנים של חסד, גאווה וגם כאב
המתכון הזה הוא “מתכון על” שיש בו הכל. הוא קל ומהיר, מאפשר אילתורים, לא מצריך קירור או חימום, אפשר לאכול גם בידיים והוא גם טעים-טעים ואפילו לא משמין
מה משותף לקרמבו, לבמבה, לקפה נמס עלית, ל”שוקולד” השחר ולקוטג’? תשאלו כל ישראלי שבילה אי פעם תקופה בחו”ל והוא יגיד לכם, אלה חמשת הדברים שהכי חסרים לנו שם
אצלנו בבית, פעם בשבוע בערך יש ערב פיצה. כמעט תמיד מדובר בפיצה ביתית, שהיא שילוב מנצח של ארוחה מהירה וקלה להכנה שהילדים אוהבים וזמן איכות מהנה שלנו יחד
ארבע נשים חושניות, כואבות, חזקות, שולטות ונשלטות. הסבתא, שנישואיה בגיל 12 שזורים כחוט השני לאורך הסרט, בנותיה המתמודדות עם צל אימן וזו עם זו והנכדה המגשרת והממשיכה הלאה
כשהייתי בת שנתיים בערך, הורי התגרשו וטוב שעשו כך, בעיקר בתזמון הנכון ובדרך שבה בחרו. מאז ובעיקר לאחרונה, אני שואלת את עצמי, למה קשה כל כך להתגרש בטוב?
את ההחלטה קיבלתי אתמול, ברגע שעליתי על האופניים הכחולים החדשים של בני, חבושה בקסדה הירוקה החדשה שלו ולבושה בשמלה כתומה ואמרתי לעצמי שאני חוזרת לרכוב וחוזרת להיות בשליטה.
אני אוהבת גבינות, מכורה לגבינות ותמיד שמחה לשלב גבינות שונות ומעניינות בכל מני מתכונים
זהו, מחר אני נושמת עמוק, נכנסת למטבח, ומתכוננת לארח את כל מי שיבחר להיכנס בדלת ביתי במסגרת אירוע בתים פתוחים. תזכירו לי שוב, למה אני עושה את זה?
את הקינוח הזה נהגה אמי להכין פעמיים בשנה. פעם בסעודה המפסקת של יום כיפור ופעם בליל הסדר. הוא מוגש במנות קטנות ומתאים בדיוק להמתקת סופה של ארוחה גדולה