משפט אחד מתוך הראיון המטלטל של נדב ארגמן ב”עובדה” נשאר איתי ומהדהד בי. “הם לא תיארו לעצמם שהמחאה תגיע לעוצמות כאלה” וגם אנחנו לא, אבל עכשיו זה אחרת
“הם לא תיארו לעצמם שהמחאה תגיע לעוצמות כאלה”.
זו אחת האמירות של נדב ארגמן בראיון המטלטל שלו אתמול ב”עובדה” שלא מפסיקה להדהד לי בראש מאתמול.
והאמת היא שגם אנחנו לא תיארנו לעצמנו שהמחאה תגיע לעוצמות כאלה.
בהפגנה הראשונה בתל אביב לא הייתי, הייתי חולה והרגשתי שאני מפספסת את המחאה. נעמי הרגיעה אותי ואמרה “יהיו עוד הפגנות”.
בשבוע שלאחר מכן הייתי בהבימה, בהפגנת המטריות ונדהמתי מהעוצמה ומהכמות. 80,000 איש יצאו בגשם השוטף.
בשבוע שלאחריו כבר היינו בקפלן ואני זוכרת איך הבטתי סביבי וראיתי המון אנשים, הרגשתי שיש פה משהו ענק אבל פחדתי שזה לא יחזיק מעמד, שפשוט אי אפשר לתחזק מחאה ממשוכת במספרים גדולים, שאנשים יתעייפו. אני בטוחה שרבים חשבו כך.
כשהחלו מחאות במוקדים שונים ברחבי הארץ, חששתי שזה יפגע בעוצמת המחאה בקפלן.
לשמחתי, טעיתי, בגדול.
בכל שבוע המחאה לא רק שלא מצטמקת, היא הולכת ומתרחבת, הולכת וגדלה. זה כבר לא רק מוצ”ש בקפלן, זה מוצ”ש בעשרות מוקדים ברחבי הארץ, זה לא רק הפגנות במרכז ובשרון, זה 20,000 איש בנתניה, זה הפגנות בבאר שבע, באשדוד, בכרמיאל, בקרית שמונה, באפרת, בגבעת שמואל, בבית שמש. זה כבר לא רק מוצ”ש, זה ימי שיבוש שבועיים וזה כבר לא רק הדגלים השחורים ומפגיני בלפור, אלא הגלימות השחורות, החלוקים הלבנים, ההיטקיסטים, חובשי הכיפות הסרוגות, המילואימניקים, הטייסים ועוד הרבה, הרבה קבוצות. אנחנו כבר מזמן לא רק “שמאל”, אנחנו כל פני החברה הישראלית.
מעולם לא דמיינו שהמחאה תגיע לעוצמות כאלה אבל גם מעולם לא דמיינו שהממשלה של לוין ורוטמן ובן גביר תפעל בנחישות כה מצמררת לקדם הפיכה משטרית שתפרק אותנו מבפנים, שתרסק את הדמוקרטיה, שתקרע ותשסע את החברה הישראלית. שהם ימשיכו לדהור ולדהור בלי מעצורים ולספק לנו בכל יום מחדש עוד סיבה לדאגה ועוד סיבה לצאת לרחובות ולהילחם על דמותה של המדינה שלנו.
אף אחד לא יודע איך הסיפור הזה ייגמר. יש הרבה תרחישי בלהות על דם ברחובות, על משבר חוקתי, על פירוק טוטאלי של מי שאנחנו ומה שאנחנו. אנשים לא ישנים בלילות מדאגה ובצדק, כי תרחיש מפחיד כל כך אף אחד לא חלם שיקרה פה.
לכן עכשיו כבר ברור שהמחאה הזאת לא תגווע, לא תצטמק, לא תיחלש ולא תעצור. אנחנו נלחמים פה על הערכים הכי בסיסיים עליהם גדלנו, הערכים שבשמם הורינו עלו לארץ, שבשמם שירתנו בצבא, הערכים עליהם אנחנו מגדלים את הילדים שלנו.
ובתוך כל הבהלה הזאת, כל מוצאי שבת ובכל יום שיבוש אני מוצאת תקווה ונחמה בלבי כשאני רואה את האנשים שמוחים סביבי, כשאני רואה את ים הדגלים, כשאני רואה את מגילת העצמאות בכל מקום, כשאני רואה איך חזרנו להיות שוב ישראלים ציונים גאים ונחושים להילחם על המדינה הזאת. בתוך כל הכאוס הזה, חזר לנו הלהט לעיניים ואולי מתוך כל הכאוס הזה נוכל לבנות מחדש את מה שנהרס פה, לעגן את הדמוקרטיה שלנו סוף סוף בחוקה שכבר מזמן היינו צריכים לכתוב ולקום מההריסות מחוזקים.
מחר ניפגש שוב במוצ”ש בקפלן, בנתניה, באשדוד, בירושלים, בקרית שמונה, בבאר שבע, באילת, בצומת ובגשר שליד הבית ונמשיך לעשות את זה עד שיהיה פה טוב.
תודה יערה על דברייך
אכן נקודת מבחן לעם היושב בישראל! נעמוד במבחן בהצלחה! פשוט כי אין אפשרות אחרת. כנצר ליהודי פקיעין שעל פי המסורת לא הלכו לגולה מחורבן הבית השני לא ניתן לחורבן הבית השלישי להתממש!